Jeschurun · 1864-01-01 · 1864 · p. [Seite]

-*ל1 ב) איתא נמס׳ חולץ פרק גידהכשה דף צ׳ח: (*מ לא למדוה אלא מזרוע נשלה דכתיג, ולקח הכהן את הזרוע נשלה וגז׳ ותניא אץ נשלה אלא שלמה ומ׳» והנה גאן עזנז רש׳י ז׳ל אשר מעולם לא נוש להגיד האמת, נענזס חתו: הקדוש אמר: ״לא׳ נתפרש נאחה לשוך“ אולם נעלי י התוס׳ ז׳־ל כתומר חזתס יתהפכו לאמר דנר שאץ לו,שחו והוא: נשלה כמו נשל (ה למד דגושה ומפיק ה׳א כמו שש לה, כלומר כמו שהיא והדנרים האלו—כנוד הגחלים נמקו® מונח—דחוקים הצמו למאוד, נעלמו ההננה לעץ כל חאה׳ " ולדעתי דנדי חכאי התלמוד פשוטים־ וישרים אץ נהם נפתל ועקש. דהנה ידוע לכל איש אשר נסה הצג כף רגלו עלי מפתן לשונצו הקדושה, ט אינרי הגוף זניחוד "נעלי הזוגיח“ לשץ נקנה הנמז, המו "עץ טהורה“, "יד חזקה“ מזריע נטויה“ , "רגל ישרה“, "זצנמה נטנה" וכדומיהם. והה אורזת כלל זה יחוו נעליי התלאוד דעתם הישרה, כי ל*1 •* .®j*‘.• •*י »' ,״ הנקנה נוהגת רק נעוד שהאנר שלם ולא נחתך עוד לנסודס! אולם אם כנר הכורת עלה עליו, לא יקרא עוד: רגצ^יי׳ זרוע p "נתח נשר“־~ז7$ינא התוארנלשץ זכר, וזההא1 נשלה רצונם לאמר, ט שלמה נס׳ הנקנה לא יחק-לל נהיות הזרוע עודנה שלמה מה שא׳ה אס נחתכה מר לחתם" שאז ינוא התואר נלשץ זכר "נשל“♦ ודנרי חכמים כספי0 חן ק יזהירו ודעתם על הררי המוט נוסדו ♦ *; ׳ משה עוזרענטהייל• ג״גער נספח "משהי ג) על דנר אשי העיר החכם מיימץ“ (צד 72 נהערה 57) על הלשון של ר״ש ק נניאזר מלת כיהון עפ׳י כתג יד אשר הניא נמכתנו הימי׳ ואט לא אדע את הכתונ נמכתנו שס, ט אינם "L