Jeschurun · 1864-01-01 · 1864 · p. [Seite]

0|*ו) מ המחלוקת שנץ הרמב׳ס והז־־מב׳ן נענין לאו דלא תסור ופח הר'מ שכל התקנות וסייגים שמחכריס נמרי רז״ל הס נלל לאו דלא תסור זהרמנ׳ן הקשה עליו דא״כ לפי מריו אוי שכל איסורים של דבריהם חמורים הס מכל חייני לאוץ ומייני עשק וכו׳ ואולם רנותינו אמרו ככל מקום בהפך מנרי סופרים הולכים לקולא והאריך בקושיות עיש והנכון מ׳ מש'כ הרב המבי׳ט נס׳ קרית ספר על הר*מ בהקדמה עכן מריו שהחכמים התנו ומחלו נתחלת גזרתם ותקנתם. לא יהי׳ עובר על דבריהם כעובר על מר תורה וכו׳ וא'כ מי סגר על מריהס אינו עונר על מר תורה (וממילא ג'כ לא ק שיהי' חייב מיתה על דברי חז׳ל) ועוד לו שם: אבל מי שעבר נל דברי חכמים לצרכו ולהנאתו הרי‘מחלו׳ לו חכמים שלא יהי׳ עובר על ד׳ת ממש עכ׳ל בדילוג ובקיצור ע׳ש ועיין בריש 3מ׳ דה פ׳ י׳א משנה ג׳ שכ׳ש ח׳ל ואע״ג דתרזמה פיחת דרבק;א חיי׳ מיתה לאו דוקא אלא סימנא בעלמא עכ׳ל וסברה הלזו »בא. ג’כ בתום׳ דר׳ה ד׳ י׳ב ד׳ה דרבנן זכו' י׳ש וס הא תץ נפרה גבי מילה של תאמה שנפלה למי חטאת דהתוכלה זייב מיתה "כל לני לסימנץ בעלמא •ינפקא מינה לתאמה אורייתא עכ׳ל ור*ל שמשום הכי אח7ל אפילו במילתא דרבנן מ מיתה שאס אינו נזהר נמילתא דרבנן מזה יכול להמשך ויעטר על דאורייתא שיהיה חייב מיתה ממש ומעתה זה כזנת ח׳ל העובר על מרי חכמים בשאע בנפש ואינו חושש לדבריהם לל וממילא אין לו משמרת וסייג ובנקל יבא לעבור על ד׳ת זלי׳ נו חיוב מילה וכזה נוטים מרי הרב מגיד משנה בה׳ *פות פיא הלכה ד׳ ד׳ה משנה תורה וכו׳ דאיסורא דרבנן זלהי אינשי לא זהירי ביה וכו׳ ע׳ש ומה הלשץ .אומרת ■איסורא דרבנן כלהו^ינשי לא זהירי ביה הא חמורים מד ■ימים וכל.העובר על מריהס חייב מיתה? אלא ודאי ^י£ידינן שזהו רק לסימנא. בעלמא ולהזהיר את העם שלא