Jeschurun · 1864-01-01 · 1864 · p. [Seite]

«מדרש הנעלם סנקרא בשם רשנ׳ידבריס הרממיס |**5יתן בחש׳מ חייב מיתה כאמור כל כך תמוה. שמרה על ואיך אפשר שרשב׳י •אמר p שאץ מניחץ תפילין -בח׳ה |לא יביאו דעתו בתלמוד כאשר הביאו שם דברי התנאים והאחריס שדרשו מן הכתובים להוציא שבתות וי׳ט •והיה ראוי ■שיאמר ורשיא שיצאו ג*כ ימי ח׳ה מהנחת תפילין בהן ושיביא וראיה לו ג*כ ק הכתוב ^מו שעשו המוציאין שבתית וי׳ט אחר 1שאין נח׳ה אות שביתה כאמור וכיש שהחמיר בדבר עד שתלהו 1בוזיוב מיתה יותר ממה' שעשו התנאים שהוציאו שנתות יי״ט |ילא השילו נהנמתן עונש מיתה גם הנאמר במהנ׳ע בש״ר ועקיבה שאץ להניח תפילץ בחש׳מ הוא בטל מעיקה שהרי |ריע עצה.הוא שאמר חיהיה לאות יצאו שבתות וי׳ש שהן עצמן אות'«מצאו מהו בתלמוד ושם במדרש הנעלם סותרים זא/ אלא שהדבהס אלו איק עיקר לא מוהר ולא במדרש הנעלה אלא .טעית יצאו מתחת ידי הכותב והכניסם באף הספר ולא ממנו ואין זו קבלה שנקבל נגד דברי בעלי סמלמוד שממט ההוראה יוצאה ואץ לנטות מדבריהם. ימין סמאל ואמר שלפי קבלת התלמוד ימי חש'מ הס ששאר ימי החיל לענק תפילץ כל מי שאינו חצה להניחם. יש לב״ד לייסה (להכותו עד שתצא ססמו מי שיקיים נ׳ מסת עשה כרין כל «'ע שמכין כל המונע עצמו ממנה בשעת חיובה, עד שיעשנה או עד שאצא נימי ואף המניחץ בלא. ברכס' שתקנו להם «דם כראוי להן ועד כאן לא אמרו .לעשות המצוה 3לא גמה אלא במקום ספק וספק אץ כאן מי שנחוש נדבר למ־מ לבעלה לפיק־ מנייזץ אותן 0n2m\ עליהן ככל שאד ימות התול שאץ הפרש בץ חיה וניניהם לענץ הנחת תפילץ כלל מרך פאון הפרש ביניהם בקדוש והבדלה ועושץ המצוה כהלכתה ♦ נאם הצעיר משה בכה׳רר אברהם פחנזנצאלי ז׳ל מלל• הראית בעינך הגס שחולק נענץ הדין ואומר שא׳א