Jeschurun · 1864-01-01 · 1864 · p. [Seite]

קדמונים חורשי אבן השתמשי נחרש אשר בראשו דאמאנט, ו» בחרו לרג קשיו, לפתח פיתוחי חותם על'אגן יקרה ונס לצייר ציורים שונים על אנן שיש (עיי׳ סליניאוק מעשה הטבע ל״ז נו״ס. ולגדל מעלת השמיר (דיאמאננס למלאכת חרש וציר בפירט לא יפלא אס תנאי משנתינו מורם את השעיר עם הדברים הנפלאים גדולי הפרן אשר נבראו ע״ש ב״ה, כמכתב ופרד ודומיהם. — והנה זה לשון הברייתא (שיטה מ״ח ע״ב): ת״ר שעיר שנו בנה שלמה אח גהמ״ק שנא׳ והבית בהבנותו אגן שלימה מסע נבנה וכו׳ דברי ר׳ יהודה א״ל ר׳ נחמיה וט אפשר לומר ק והלא כנר נאמר כל אלה אנרם יקרות מגוררות במגירה וט׳, ור׳ נחמיה שמיר למאי אחא? לכדתניא אבנים הללו אין טחבין אותן בדיו משום שנאמר פיתוחי חותם ואין משמרן עליהן באיזעל וכו׳ אלא כותב עליהן בדו ומראה להן שמיר מבחוץ והן ננקעוה מאליהן כתאינה זו שכנקעת נימוח החמה וכו׳. ובודאי דברי ר' נחמיה עולים יפה על השמיד הנקרא דאמאנט, ט לפתח אותיות על אבני שחם וישפה וכדומה לא ימצא כלי מעולה מחרט אשר בראשו דיאמאנט. וגס דבד ר׳ יהודה אינם מתנגדם לפירוש זה, כי כאשר ראינו לעיל השתמשו בציפורן שמיר נם לתקן אבני גדת, אבני כוחלא ומרמרא וכדומה. — עוד יש בדיחא אחרת(שוטה שם) מדברת בערן השמיר וז״ל: ת״ר שמיר זה בדיתו כשעורה ומששת ימי בראשית נברא ואין כל דבר קשה יכול לעמוד בפניו, נמה משמרין אותו, כורטן אוחו בשפוגין של צמר ומרחץ אוחו באטני של אגר מליאה שוני שעודן. גם אלו הדבדס אינם שתירה להשערחינו, כי למלאכת הפיתוח יקחו שעיר(דאעאנט) גדול לכל היותר כשעורה ולוחרן אוחו נאיטני דהיינו בשפופרת הוא קנה חלול של אבר, ומהדקץ אוחו גשפוגץ של למר למק לא יזוח ממקומו, •וחלל הקנה הנשאר, ממלאין אותו כרצונם בדבר רן כשוני שעודן וכדומה, ובזה לצור כלי מתוקן למלאכתו. — נשקיף עוד למאערהגמרא (גיטין ק״ח ע״ב): לשדא דמא מקר ליה, ולא יהב ליה אלא לתרנגולא ברא דמהימן ליה אשבועחיה, ומאי ענד ממטי ליה לטוד דלית בהו ישוב ומנח ליה אשינא דטורא ופקע טורא ומנקיט מייחי ניזרני מאילני ושד החם והוי ישוב וט׳. גם זה אעם שהשמיר נמצא במעמקי ארץ נין קצוי הריס, ויתד בדותא היא’,'