Jeschurun · 1864-01-01 · 1864 · p. [Seite]

(פח) אנכנה״ג ננסי ההוספה ההיא לא ידענו ולא טכל לדעה בביתר אגל זה ברור שניסחת אמה ויציב קדומה מאד אמנם בבחינה כוקחח עזרת אין דעתי טחהבמה שכתב שהיא מתוקנת נימי הגאונים. הנה לפי היוצא לנו מן הגמ׳ זה גריל שאמת ויציב נתקן בשביל זכחן יציאת מצרים וכן אמרו נגמ' אמת דציב דאותיתא ובמשנה אמת נשחר מברן שתים לפטה ואחת לאחתה הרי שאמת ויציב נחשבה לברכה אחתנח של ק״ש ואין נאמר אמת ויציב דאורייתא? ונ׳ל שכן הענין הן אמת שזכרון י״מ מצוה ק התורה היא אבל אין ובמה נקיימנח החודע לנו בתקנת חכמיט ז״ל וכמו שהוא בתפלה ונק׳ש אליבא דשמואלכמ״ש למעלה והנה נסוף פ״א מברכוס אמיו שלסבח מצות יציאת מצתם תקנו פ׳ ויאמר עי׳ש נפלש״י ואין לן שערורה גדולה מזו. והא לך סדר הדבר כפי הבנתי. התקנה הראשונה לקיים מצות למען תזכור וגו׳ תקנו לאמור בכל יום פרשת ויאמר וכן לפי התקנה הראשונה אמרו אמת ויציב לברכה שלאחריה לק׳ש ואח״כ אמת שצרין להזטר פרעי הנסים שביציאת מצתם והם קתעת ים סוף ומכת בכורות ותקנו עזרת אבותינו שנזכרו בחיציאח מצתם קתעח י״ס ומכת בכורים ועתה בכלל אמת ויציב נכללו שר דברים א׳ ברכת ק״ש שלאחריה נ׳ הנוסח לקיים מצות זכר יציאה מלתם וכשזכרוה לאחת משני פנים אלה נקראת תמיד נשם אמס ויציב וע*כ מה שאמרו אמת ויציב דאורייתא הכונה על אומו החלק שנחיסף בו והוא עזרת ומה שאמרו במשנה אחת שלאחריה וקראוה במשנה דחמידגשם אמת ויציב כאמור שם וברכו את העם ג׳ ברכוה אמת רציב וכו׳ זה הוא מכוון נגד החלק ממנה שהוא עיקר התקנה שחקנו אנשי כנח״ג. ואיזהו זה מן אמת שאתה הוא וגו׳ עד זולתן ושירה חדשה עד חומה וכלי ספק כללו בה ההוספה הראשונה אמה ויציב עד חק ולא יעבור כאשר העיר נצדק החכם ריע׳צ ועתה נבין על נטן המשנה בתמיד שאמרו וברכו את העם (ר״ל עם העם) אמת ויציב וכו׳ וזה תימה למה ברכו העם אמת ויציג שהיא ברכס ק״ש לאחדה והלא העם לא קראו את שמע עמהם שהקורא מם אנשי המשמר לא יצא ולאיזה סגה יאמת אמת דציב ולפי דברר אין קפידת גזה שברכו אף־שלא קראו מפני שלכלל אמת ויציג ר׳ל בצרוף שתי הנוסחאות יש לו גם שתי תכליות וא״כ מפאת החלק