Jeschurun · 1864-01-01 · 1864 · p. [Seite]

(8י) הממונה ברכו ברכה אחה והס ברכו ואמרו עשרה הדברות שמע והיה אם שמוע ויאמר מ״מכראה שמקנסה באה מקנח בטולם לאמר עשרת הדברות בננולין מפר סרעומס המירס ע״כ הקנו לומר וחיה אס שמוע להשלים רמז י׳ דברות ואל סתמה א'כ מה שאמרו שבמקדש קראו משרת הדברות שמע והיה א״ש הלא כל עיקר תקנח והיהא״ש לא היחה אלא נשניל שבעלו לומר עשרת הדברות גגבולץ אבל במקדש שאמרו עשרת הדברות למה אמרו גס והיה א״ש אין זה חמיה כלל וכלל כי אחרי שעשו תקנה כללית לומר והיה א׳ש עשו גם במקדש כתקנה הכללית ההיא. יתכן שהיה זמן התקנה געת שהחלו דרכי היוונים ומדותיהס להתפשט נישראל וגרוע כפירה בתורה או נאחרהו מד קוף ימי הבית נעת שקמו תלמידי הידוע ועקרו החורח בכללה ולא הניחו כ״א י׳ הדברות. ועתה אחרי אשר שערנו בדק־ קירוב זמן תקנח פרשה והיה א׳ש נראה בעיני שגס הוא עצמו זמן הולדת ההוספה ההיא אם נחנונןבענינה. הן כל הברכה מבלעדי ההושפה אם נבינת במאמריה נמלא בה רמזים מהפרשה הראשונה ביחוד וכמו כן מאמרי ההוספה רומזים מל פרשת והיה ביחוד שאמר לשמוע ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים ומפר זה חשבתי שבעת שחקט לומר פ׳ והיה נם אז עשו ההוספה ההיא דד אחת עשתה שתיהן. ו) מבחינת הכלל השני אשר נרמז למעלה באות ב) הטילו ספק נחפלח עזרת והאחירוה עד ימי הגאונים כמו שהאריך ריט׳ל הסכר וכאשר נמל מ״ב מלא את דבריו אחריו. וטרם אחקור על ראיוחיהס אציג לפניך דעתי בענין הברכה הזאת כפי אשר יצא לי ממוך ספרי התלמוד. הן אמנם שזה ברור שכל העק מהחלת אמת ויציב עדחק ילא יעבור לא היה נעצם וראשונה מכלל הברכה וכאשר כגר הרגישו נזה הקדמונים כאמור נק' מטה משה גשם הגאונים וברוב פירושי החפלות שכתבו שכל הענין הזה הוא חשובת בר הגולה על שאלת אנשי כה״ג ששאלו מהם אם רוצים לקבל חובת מאה ברכות והאמת נמ׳ש החכם ריט״ל שהתחלת הברכה היא אמת שאתה הוא ח׳ אלהיט שמוך אל קיום פ׳ דאמרה׳ אלהיכסואם אנשי כנסת הגדולה עצמם הוסיפו אמת ויציב על הברכה כדעת הגאונים או אס בדורות שלאחד