Jeschurun · 1864-01-01 · 1864 · p. [Seite]

(rh) קסם הדא הוא דסנינן ספלה הערב אץ לס קבע ושיעור מאמר זח לפ״ד כן הוא ריב״ל אמר מאנוס למדום כלומר שלמדו מן האטה שראוי שיחפלל האדם ג' פעמים ביום אמנם אם חפלה אחח או מפלוס שוטה אין מקום ללמוד מאטח ובאו אנכה׳ג והשלימו המקנה ואמרו שמה שלמדט מן האטס להספלל ג׳ פעמים ביום ראי שיהיה על דרן זה שההיינה חספלוה שווס וסקנו ספלה אחה והיא ספלס י״ח כנגד הסמידים ונזה הבין שטי לשונם שנאבוה אמרי למדום וגסמידים גמרו ור״ל שהסקנה שעשו כנגד הסמידים היא סשלוס המקנה הראשונה כי כל לשון גמר שנש׳ש הוא מענץ משלום או מן הקרוב לו ובאופנים מחחלפים וע״כ יורה לשון גמר ■על הלמוד דבר מדבר בכל תנאיו ואופניו ולמפלת ערביח לא מצאו מקום לחלוחה על כן באמת אמרו תפלח ערביח רשות ולא שנאמר רשוח כלומר אם רוצח מחפלל ואם לא לא, כי כבר למדנו מאבות שחייב כל אדם מישראל להתפלל ג׳ פעמים ביום אלא רשות להתפלל מפלח המקנה או חסלה אחרת ובאמת יוצא גס בברכות של ק״ש ועמה נתן לב לדברי הבבלי שהקשו לשטח האומר אבות תקנו נימא הה• י תיובתא מן הברייתא. הנה ע״כ אין דעתם לשאול אין אמר אטח מקנו והלא תניא כנגד חמידים תקנו שהרי שיטתו מבוארת בברייתא אחרת ומאי אולמא האי מהאי אגל קושיחם מניין לו שמחפללין חפלה אחת הלא זה לא נלמד מאבות כי לא ידענו דבר זה רק מנח הברייתא שאמרה תפלות כנגד תמירים תקנו ומוכרחים אנו לפרש כן כדי שלא מקשה מה זו חיובחא הלא ברייתא מקיימא לו וכמו שאמרנו וכן אין קושיא להיפן על שיטת החולק למה לא הקשו עלז חיובחא מהברייתא השניה? כי האומר מחמדים למדו אינו אלא כמכריע לאמר שמחמירים למדנו חפלה אחת וודאי שגס תנא קל הברייסא האחרת מודה שזה אי אפשר ללמוד מאבות ומעתה יאמר בישוב המיובחא שגם האומר אבות תקנו כונתו שילמדו מהם נ׳ פעמים ביום אבל לא איכות התפלה ואשר זאת לא נלמד אלא מתמידים. ודע וראה אין יפת דקדקו בירושלמי נאמרם מפלות גמרו מתמידים תפלח השחר מחמד ש״ש אח הכבש האחד מעשה בנקי ומנחה מתמיד של בה״ע אח הכבש השני תעשה בה״ט שכונתם שלמדו מחמדים שתהיינה החפלות שוות כמו בממדים כבש בנקי