Jeschurun · 1864-01-01 · 1864 · p. [Seite]

(nV) דהו ולקיים תורתו בלי אונס ופחד וכו׳" ומזה יתראה מן כי הרמב״ס היה מוכרח לעשוס מעשה הדס נלנו ובהקחר ולא היה יטל להעמיד דחו כראוי ועל כן היה משחדל ללאה משם. והוא הדבר אשר דברחי שהיה מקתיר דהו לא ח״ו שכפאוהו ללאה אל דחם. אשר מזה אץ זכר בכל דנרי האגרה הזאח. s גס החכם ר' יששכר בעער ז״ל כתב **) כי אין ראיה כלל לדעה המערריס מדברי אגרת השמד. והביא ג״כ הדבור: והעצה שאני יועץ וכו' להראות ההפך מדבריהם. ט מד אשר רצו לכופו נרה משם. ודי נזה לע״ע. ג) נפן עתה להחכס מהר" ץ גרעץ. וכבר זכרנו כי החכם היקר ההוא מהפן בזכותו של הרמנ״ס ז״ל אן סמן אח עצמו יותר מדי על ראיות החכמים שקדמוהו מעדות הערביאיס ואגרת השמד. ועחה כי הראונו בעולם. כשל עוזר ונפל עזור. — ונכונה מאד דעח נרעץ ט ע״כ היה הרמב״ס נע ונד בספרד כנראה מקוף פרישו למשניות. מאשר התחבא מפני האלמוהדין. גס היעב אשר דבר על מ״ש חרמב׳ס "שבאו אליו חנחומין מקצה המערב ומארץ אדום״ שהמונה לאפריקא ואשפמיא של הנוצרים. וזה יחזיק גס השערתי כי עזב מקומו קורדובה בצאת הגזרה והלן לגור במדינות אק שפרד אשר■ היה אז תחת ידהנולטם. ועי״ז היו לו שם מטרים ואוהבים. — והנה החכם גרעץ יודה ט בספרד לא נמש הרמב״ם חחח די השמד. וזה היה (לדעתו) רק נפאק במערב. אמנם אס במקומו אשר הכל היו מכירם אוחו לא נאנס. אין נחליע זאת ממנו נאק רחוקה באין איש מטר אוחו ט הוא יהוד’. ולמהיכרחוהו שמה הערביאים לצאת מן הדח אס חשבוהו כאחד מהם? ומה שכתב כי באפרקא היחה הגזרה יותר חזקה. לא ידעתי זו מרן לו ויאסע כתב בהפן כי בספרד היתה יותר קשה. ועל שאלתו למה הלן לסאס, ימצא חשובה בדבר ר״ס אבן דאנאן אשר שפתיו נזה ברור מללו כי הלן ללמוד חורה אצל ר״י הכהן. והנה לאשר חשב נרעץ כי אין איש נמלע מתגרת השמד והיה הדבר קשה נטרו מדוע לא נהרג ר״י הכהן עד אשר עבר זמן רב אחר צאת (״ יזוניוועס מי1ר»וינ1 גמקום המצויין למעלה הערה 8. 1