Jeschurun · 1864-01-01 · 1864 · p. [Seite]

ברחו לנפשם — וכבר הבאנו למעלה נשם הר״ש מונק דברי דהבי הערבי כי אנולערב עשה להרמ״בס טונוס בפאש, וקרוב שעל ידו היה לחם יוסר נקל לברוח. ואח״ב חגגו בריחהס זאח והצלסם ברנן והלל לד׳ כאשר הבאנו למעלה מבעל p׳ חרדים. — וסנה מלשון "מפני שבקשו ממנו האכזרים לצאס מן הדס כי ק נ א ו נו" מוכח ג״כ ט עד הנה השאירו אוחו על מטחסו בהשקט ומרגוע, רק עסה בקשו ממנו לצאח מן הדח מאשר קנאו בו, ולולא קנאמס בו היה נשאר גס עסה באין אונס ומפריע, ובאין שען ומפגיע. — כי אמנם הגזרה לא היסה מחפשעח על כל איש ואיש יולד שם רק על הכלל יצא לבלתי עשוח מצוח דח אחרח בגלוי ושבחו מועד אל נאק. ולפעמים חפשו גס אנשים פרטים להודוח גשליחח מחמד. אך לא הלכו מניח לביח ומחדר לחדר לכוף כל איש ואיש אץ נקי לקבל דחס וללכח ביס מסגדם. וכ״ב הח' יאקט **): "עבד על מומין חיזר לו מייכגי3ט£0חזו pw חן חיינלעונען עננרזחנען לווחנג חיבעןלו ויזכזםפן . ... דען טחד דרחהעטע ער גור דענען וועי'5ע חיהר יודענטהוק עפפענטזיך בעקחנטען'. — ואס גס נניח על רגע אחד (— מח שהוא רחוק מאד —) שהגזרה היתה משחרעח על כל איש ואיש בסרט וכי אין גס אחד חפשי מזעמה, הנה לא היה זה רק נחחלח צאחס נאשר נכבשה הארץ לפר האלמוהק. ט אמנם מן הוא והלאה היו כלס נחזקח נעלי בריחם, באין צורן לקבל דתם עוד הפעם. — מעחה אס הצליח ביד קלח אנשים נחחלת צאח הגזרה להחחבא ולהנצל מפח יוקשיס, הנה חאנשיס ההס נצולו גס להבא כי הישמעאלים חשבום כגר לנעלי בריחם — ומאלה האחרוטס היו נם ר׳ יהודה הכהן אבן שושאן ור' מיימון ובניו ובלתי ספק עוד רבים זולחם כמו שיהיה גס ר' יוקף עקרן אשר אמר עליו אלקפטי רק כי ה p ח י ר דחו ולא יוחר כמובא למעלה. — ומהדברים שאמרנו יצא לנו מבורר ממה שאומר: כי הנה נעח אשר נהרג ר׳י הכהן היתה כבר הגזרה קרוב לעשרים שנח, ומדוע רק גי) קורות היהדות וכתיתי' ח״ג צד תל׳ג.