Jeschurun · 1864-01-01 · 1864 · p. [Seite]

(נט) יספר כי הרמ״בס כלול יען בי נהרג המסטין אבובלערב וכסל למיס25). — והנה סיפר זה האחרון יספר ג״כ כי אבולערב המלשין במצרים היה בפאס אוהבו של הרמי׳בס, ישס, במערב, "אהדר דמה" ר״ל היו מסידן דמי של הרמ״בם ז״ל ודנוהו משפע מוח, ואבולערב עשה לו טובוס והצילו — והחכם מונק ישער בי הרמ״בם מצא מקום מקלט בביס אבולערב וע״כ לא נהרג, ומזה ירצה להוכיח כי חשנו למישלמני — אמנם השערה זאה אין לה על מה שתשמון כי מאין ידע כי אבולערב החניאהו נביסו? ואם ים נניח לו זח, הלא יחכן דעה רמ״שש #ז) כי גס אבולערב היה אז יהודי אן אח״ב קבל דה מחמד ונעשה אויבו. ואס גס לא נקבל זאס, מי יודע לנו של אדם אין הוא מסבוס מחחפן פעם לאהבה ופעם לשנאת. אולי אוהבו בהחלה אף כי דע כי הוא יהודי, או אולי לא ידע זאת כאשר אמרנו למעלה כי הסחיר דחו ואמונתו — עכ״פ ראינו גס מספורו של דהבי כי הרמ״נס נרדף במערב על דחו. וקרוב כי עד עחה עלה בידו להסתירו, עד אשר נחפרסס שמו [אולי ע״י אגרח השמד אשרכחב וע״ז רומז לדעחי גס חקפור שמביא הג״מ חי״דא ן,) "שבעיר פאם היו רוצים הישמעאלים לשרוף ח״ו להרמ״בס על מעשה שהיה שדן דן שממנו היה ביזוי להם ונצול' כי אגרח השמד הוא כעין פסק דן אין יחנחיו | ואז נתנו הישמעאלים עיניהם בו שיקבל דתם והוא לא רצת ע״כ דנוהו משפט מוח ובאמח נהרג אז ר׳ יהודה אבן שישאן רבו(עי׳להלאה) והוא וניח אביו ברחו לנפשם.— והנה י' סעדי׳ אבן דאנאן יאמר נחשוגחו הנדפסת בס׳ חמדה גנוזה דף ט״ז: "והן היום חושבים הישמעאלים על קצת מהם(מחכמי ישראל) שהם חזרו לדתם כמו שחם אמרו על דונשבן חמים 18)ועלחסדא, נן חסדאי 19) וזולתם. וחנה רבינו הגאון השלם הרמ״נם ז״ל ") מונק נארחיגוע איזראעלינוע (סס) י * **) נקאמולוג הניול סל אקססיד שחגי ערך ״רמ״נם״. ”) שס׳ג דפוס ווילנא ח׳א דף עי. , ״) עי׳ ג'כ קומה היהודים להחכם גיעץ ח״ת צד סנ׳א. **) עיי קולוה היהודים חנ״ל חיו צד P׳.