Jeschurun · 1864-01-01 · 1864 · p. [Seite]

(נח) ער נאן קגיפטען געקאממען אבגע£אללען r י י א״ — לא החליט א'כ דנר זה לוודאי רק אמר בדרן ספק (וכנר העיר ע״ז גם דערננורג). והנה זה האחרון אשר היה סי במקומו של הרמ״נס והיה בן גילו של בנו ר״א לא ידע דבר זה בבירור, ומאין דע אלקפטי השוכן ברחוק ממקום יינורו של הרמ״בס ז״ל הרגה מאד? — והנה ר״י עקנין כאשר בא אל הרמ״בם בשנת חהק׳מה לא נשאר אצלו רק זמן קצר ישם למד אצלו סכונה מדידה המן ופילוסופיא, ויש להסהפק מאד אס היה לו אז פנאי לספר לו נם קורותיו. ואס גם נניח זה, עוד יש להסתפק אס ר״י עקנין ספו אותם לאלקפטי, ואם גס ספר לו הנת כבר שכח אותם ט אלקפנר כתג ספרו אחרי מות ר״י נגקנין, ולא ידע ולא זכר כנר מה ששמע כאשר הראינו לדעת, או כי נשתבשו דבריו על יד צו לעני מקלו ספרו. — והנה על ר״י עקנין יאמר אלקפטי לנכון "כחס דנה' ר״ל שהסתיר דתו ולא יותר. וכן היו גס ר׳ מימון וברו עושים הסתירו דתם ואמונתם לבל יודעו להישמעאליס. והי׳ מעשיהם בטמון, לי) כי ח״ו הודו בפה מלא בשליחות מחמד. — ולפי דעתי נאה השמועה הזאת ונהיחה מאשר (כאשר יספו ג״כ אלקפטי) איש אחד, אבולערב שמו, בא ממערבלמלדס בשנה חתקמ״ט וכאשר הכיר אח הרמ״בם הלשין עליו כי מתחלה היה «בעלי בריחם ועתה חזר לדתו — אמנם מזה איןראיה. כי&^ו הגזרה היחה כוללת, חשבו אח כל הנשאר בארצם לבא נברמס ולמקבל דתם, אף ט הצליח לקצתם להנצל מפחיוקשיס. והרמ׳נם ז'׳ל אשר הסתיר נ״כ דתו חשבוהו כמו כן לבא בקהלם וכי עשה כמצווה מפיהם, ולכן הלשין אח״כ עליו אבולערב, ואחריו גפיהם ורצו גס קלס מסופד ערב. — והנה אלקפטי יספר כי אלפאלל הציל אח הרמ״בם נאמרו כי אניס היה ופטור הוא. ואס גס נאמין זאת לאלקפטי לא יקשה לנו מדוע לא הכחיש הרמ״נם ז״ל אח מלשינו כי לא קבל מעולם דת מחמד, כי אמנם לא רצת לגלות זאא למען לא יזיק לאנשים אחרים אשר היו גס כן במעמד כזה, ודני זה היה בהסתר ובהחנא, וגם לא היה צדן להכחשה זאת גי מוג ממנו. הגנת אלפאצל. — אן נאמת אין אט אחראץ לספורו של אלקפטי רי אמנס סופר אחר ערני, שמו דתבי (Dsehebi)