Jeschurun · 1864-01-01 · 1864 · p. [Seite]

הטענות ינמר הרץ ע׳י החרב. והנה נבשי •חיד שמורים לו ולמשפחתו אף גם בעס מלחמה ואם הנצחנה ממשלוס זא״ז המושג ישאר בנחלחו ואץ פוצה פה ומצפצף נגדו אס קרנו מקנס כספו הוא או ברק־ אחר מדרכי היושר והמשפט באה לו נחלסו. ועסה נשובה לטניננו. נתחלה׳היתה אק ישראל לנו לאחחה כי לקחוה בחרבם ונקשסם מיד מלכי הארץ והכבוש היה קרן גמור לתם ר כח מעשיו הגיד לעמו לחת להם נחלס גויס אבל כאשר גלו מארצם והאדמה חשאח שממת ונתנה ביד הארביס והשונאים נקרע שטר קרן שלהם ושקעה קדושת האקלפי שאינה ארץ ישראל עוד בעתההיא. אולם בעלות עזרא עם רוב עמו לא בחרב ולא בחנית כנש אס הארץ רק בחזקת עפ׳י כח הקנין אשר נתן לו המלך כורש והיה תדבר לחם ולזרעם אחריהם קרן גמור ונחשב להם כנכקי יחידם ר קנו להם מאת עמיתם ־ שדה וכרס והקנירס האלה יעמדו ניד הקורס אותם לצמיתות ולכן כל המקודש ע״י עזרא בצדק ובמשפט הוא מקודש עד היום לעד ולעולמי עולמים אף אס גדם רבים באו שם ועדת לאומים תסובב באק הקדושה. וד״ל. [אחר כתני זאת מצאתי בשו״ח חתם סופר חיו״דדף ק' (תשובה רל׳ג) שרוצה לתק קושית הכ״מ בסברא הקרובה לדברינו הנ״ל עיי״ש] ועיין עוד בחוס׳ בכורוס דף י׳ג ע״א בד״ה אס גופו קני. יוסף יצחק קאבאק י) בלשון עתיח נקרא הרואה ״ אל 3ציר״. ואפשר שמזה נגזר שם "3צי*" נשפת עבר הקרובה ללשון ערנית להורות על הראיה וההבטה וע׳׳כ הושאל על הדבר אשר יבטח בו האדם וכמו שהעצם אשר ישים איש מבטחו גו יקרא לפעמים גשם "מגט" ימן כי אליו יראה ויביט תמיד ויקוה ממנו כי יחלצהו מעניו או יושיעהו בצר לו כנראה ממאה״כ (ישעיה כ', ה׳) "וחתו ונושו ממש <:נטם" כן יקרא גם גשם "בצר" במא״חכ(איו3 כ״ב כ״ה) "וחיה שד נצדך" ואולי נקרא נעבור זאת נס חזהג, אשר נו ישימו רוג נד אדם את נטחונם וכל מגמת פניהם ומראה עיניהם תמיד לדרוש ולקנות אותו, נשם "נצר" נמאח״כ (שם כ״ד) ושיה על עפר נצר" או שנקרא כן נעבור זהרו חטוב וקרני אות אשר ישלח