Jeschurun · 1864-01-01 · 1864 · p. [Seite]

ה) לע״ד נראה ט לשון ראה המורגל נפי ח״ל נמש« עגמרא אצל זב ונעל קרי ונדה אינו מלשון ראיה והבטה כמו שמנחגט לסרגמו תמיד, ט לס״ז קשה אטו בראיה חליא מילסא הלא רק בהרגשה לבד סלוי הדבר וגם עור שראה קט או זוב או עומז שראסה דם נדה מטמאים כפקחיס שיצא מהם אחד מאלה? אבל פעל ראה זה לקוח לדעהי מלשון מט כהרבה שמוה ופעלים המובאים בחלמוד כנודע והוא מלשון דנה -יק וממט נס ח״זל פעל ראה לזכר וראסה לנקבה. וגזרו ממנו ג״כ שם ראיה להורויז על הזינה כמו בריש מסכה זנים "המאה ראיה אחה של זוב.“ חיים מסף סאללאק 0 נשפר יד החזקה להרמ״נס הלכוס ניס הנחירה פ״ו שימן נו״ז כסב רבנו חלוק בין קדושח בה״מ ו״רושלים ונין קדושה שאר א״י ע״ש היטב. והשיג עליו הראנ׳ד ופשק איפכא. ונעל כשף משנה אמר שאינט מדע מה כח חזקה גדול מכח כגוש ונשארו דבט רננו בצ'ע ע״ש. ולפי דעחי דברי הרמ״נם נכונים ולטכים רק חזוק מכח השכל בהבנה דבר מהון דבר. אס נראה ד״מ איש שוכן בניהו ונשאלהו על איזה דרך השיג הזכוח בביס הזח, בודאי יטב אמרים כי אביו תנחילהו לו או ט קנח אותו מאח איש אחר ואס נשאל אס אביו או אח המוכר גס הוא יענה כזה או כדומה ואס נלך עוד לדרוש ולחקור עד שרם קדמוניוס נראה כי טרם היה חוק וגבול נץ קנין ורכוש האדם, היה כל אחד יכול לומר שלד שלי וכי ינצו אנשים נבר אוחו האיש אשר לו הכח והממשלה על שכנגדו. וכן ידוע מאמר חז״ל כלדאליסגבר נדבר שיש נו שסק. והנה ננכקי יחיד נגנל החוק שכל איש ואיש ישמור רכושו מפגע רע וממשטין למען לא יבא לידי היזק ומכשול ט בלחי זאח כל איש הישר בעיניו יעשה ולכן נמנו וגמרו שקומכין על החזקה במקום שיש ספק. בין הצדדים אבל נמדינוח וארצוח רק כח ועח יציבו ננולוח עמים וחיה הנוי אשר יגנור על מי אחר והממלכה אשי תמלא אח טח למשול על רעותה החלשה ממט יאמת ט נצדק חפשו אח אשר לכדו ואע״ם שכבר יש חק ומשפט גם בין עס ועם , ואין מלחמה בלי סנה וטענה ומניעה בכל זאת נהקחנכוח