Jeschurun · 1864-01-01 · 1864 · p. [Seite]

(ז) שם דאיחא הסס, ר׳ ישמעאל אומר זה שהוא טשא ארמית ומעמיד ממנה בנים מעמד אויבים למקום ע״כ, ובסרחי פליגי, י' ישמעאל אוקר רק הנשואים עם ארמית, אבל חכא דבי ר״י אוסר אף ביאה אחה אפילו שלא לשם אישוח; גס בעעס האיסור גופא פליגי,. ר׳ ישמעאל נוחן טעם לדבריו כדי שלא יעמדו אויבים למקום או לישראל, אגל תלמידו סנא דני ר״י קאי על איסור חורה, דאסור להוליד בן לע״ז. ועוד קשה דהרי בספרי דברים י״ח י׳ קדריש מעביר בנו ובהו נאש זה הוא הבועל ארמית ומעמיד ממנה בן אויב למקום ע״כ, ולזה יקשה אף אס נאמר דקרא אינו אלא אסמכתא בעלמא, הלא אין כאן שוס רמז כלל להאי דרשה, דמאי ענין העברת בן ובה באש לבעילת ארמית? ועוד לכאורה נראה דהדרש של הספרי הוא ענין אחד עם דבריו של ר' ישמעאל, אבל זה אינו דהספרי אוסר אף ביאה אחת אפילו שלא לשם אישות אבל ר״י אוסר נשואין דוקא. ועתה נחזי אנן פי׳ ׳הפסוק ויתבאר לנו עי״ז פי׳ המשנה שם נסיעתא דשמיא. הנה דבר המולך בא ב׳ פעמים בתורת כחטם הא׳ ויקרא י״ח כ״א ומזרעך לא חתן להעביר למלך וגו׳ הב׳ שם פרשה כ׳ פקוק ב׳ אשריהן מזרעו למלך וגו', שם פס׳ ג׳ ד׳ וה׳ כי מזרעו נתן למלך וגו׳ בתתו מזרעו למלך וגו׳, לזנות אחרי המלך וגו', והנח מפרשי המקרא ומכללם גס הפוסקים עירבו אלו ב׳ הפרשיות וקברי דהא׳ באה לאזהרה והב׳ לעונש, אבל זה אינו, דאזהרח שמענו מלא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש(דברים י״ח י׳) ולכן קשה גסלפירש׳י ז״ל ריש כריתות במשנה שם, דמפרש לאו במולך ומזרעך לא תחן ונו׳ אי נמי לא ימצא בך ע״כ, דתרי אזהרות למת לי? ואע״ג דמש״ס סנהדרין דף ס״ד ע״ב וכן בספרי שם מוכח דתרחי צדכי, מ׳׳מ פשוטו של מקרא אינו כן. לכן נראהלפענ״ד לפרש המקראותבענין אחר, דנמולך איכא תרתי, זנוח לשם ע״ז וגס שרפת הגנים למולך כמי שנבאר נסמוך. והנח בפרשה י״ח באיסורי ביאת משחעי קרא, ודבר הלמד מעטנו דהאיסור במולך הוא ג״כ איסור הדומה להם, אבל נפרשת כ׳ נע״ז משתעי קרא דומיא דאיסור אונות וידעונים יסמיך ליה. ולפי דעתי פירוש הפסוק בפרשה י״ח ומזרעך לא תתן להעביר למלך הוא דומה לפקוק שלפניו לא תתן שכבתך לזרע, לפי שמחוענוח של ע״ז הזאת ר״ל מולך היחה ג״כ שתכחנוח .של