Jeschurun · 1864-01-01 · 1864 · p. [Seite]

ז (יס בבני ארצו בשם פרטי הזה שהוא כינוי ליושף, חזינן בפירוש דלאר בחשבון ונימטריא מליא מילחא. גם זח נראה לעין כי כל הלחץ, אשר הביא למפרשים לפרש כן, הוא כדי להשווס דברי המשנה עם דברי הברייתא שם, דחמגדף אינו חייב עד שיברך שם בשם ע״כ. אך לפענ״ד לא ירדו המפרשים לעומקה של נרייסא הזאה או עכ״ם לא יצאו בת יד חונח ביאור, לכן יצא להם משפט מעוקל, דחאיך יעלה על הדעח שהמגדף יברך להק״בה עצמו באחד משמותיו, הא למה הדבר דומה לאדם אחד שיש לו 3׳ שמוה אפרים ובנימין, ויבא אחר ויקלל אוחו לאמר: שמך אפרים יכה או יהדף אוחך בנימין, זה דבר שאין הדעח שובלסו — לכן נראה לפרש בענין אחר, שהמגדף מקבל עליו אליל אחד מן האלילים באלוה, וקורא לו בשמו של הק״נה, ואח״כ מברך באליל הזה, כלומר בשם האלהוח אשר נהן לו אח הקב״ח, ובזה נותן להאליל עוז וממשלה יהירה ממה שנותן לרגון העולמים; ולכך נקט במסני׳ מלה "יכה" שהוא המגדף עושה לפי דעסו החזק לחלש, והחלש לחזק, ולפי נרכחו, האליל מכניע לאלהי אמח כביכול, והיינו נמי דקח^בברייסא עד שיברך שם נשם. — והנה הנא דמהניהין הוא ר׳ יהושע בן קרחה, וידוע שבזמן רבי׳ק, שהוא מסלמידיו או בנו של ר׳ עקיבה כבר תחלה כח המינים הנוצרים לחחסשט בקרב ישראל, וכנראה נסווכח הרבה פעמים עמס, (עיין גראשיח רנה פרשה י״ג, גוי אחד שאל אח ריב״ק אסם יש לכם מועדוח ואנו יש לנו מועדוח וכי' יע״ש פרשה כ״ז, ועוד במקומות אחרים) ומחוכן המאמרים נראה, שהם היו מכח הזאח, אשר ידעו מחורח משה, אף פנו עורף אליה. ואלה המינים המשלשים, ובפרט נחחלח גדולס אשר נלוו עליהם רבים מבני נכר, ונס מבני ישראל הקריס מאחרי ה׳ וחורחו, לא לבד אשר כפרו באחדוח הבורא ועשו . שוחפוח להק״בה באמרם על בן אדם כי הוא בן אלהים, אבל גם הגדילו מעלהו על מעלח אבינו שבשמים, וכמאמר הכופר לרבי גמליאל, (שנח קי״ו ע׳ב): וידוע ג״כ שלאוחו האיש אשר אמר על עצמו, שהוא בן אלהיס, קראו לו בלשון יוני בשחס ז׳»’»"‘ ובלשון קוריה אאיים שפירושו הנן, דומה ממש ליוקי בלשון בבליח או יוקת בלשון ירושלמית, וגם שם הפרטי שלו דומה לשם הזה (בי אוח שין יבטאו בשפתם כמו