Jeschurun · 1864-01-01 · 1864 · p. [Seite]

לפרש הפקוקים באופן אחר, רק אס לא יהיו כמחנגדם לדעה ח׳ל וזה החלי: לדעתי לא היסח כונת חגי כלל בשאלותיו לבדוק ולנסוס את הכחניס אס ידעו היטב דיר טומאות ועהרות, כי אין זה מדרן הנביא להורות לכהני ה׳ דנים כאלה, אשר רק להם למורשה, ונשני הגולה נתחלת בית שר, לא שיין־ שמא שכחו או שמא לא למדו: ומבלעד זאת נראה מתוכן דבריו, כי לא את הכהנים יוכיח, אלא מרבית העם, אשי סרו מאחרי ה', רק להם תוכחתו, גם לחזק לבבם בה׳, ולהסיר מורן מקרבם לאמר, כי אם יבנה הניח אז יראו הכל אח תשועת ה׳ וברכתו עליהם תנא: אבל ראש כונחוהיה להראות להם, כי עד חנה קרו מאחרי ה' וכטומאת הנדה היה דרכם לפניו; ולכן הוא שואל במצות ח׳ נדרן מליצי את הכהניס תורה, כלומר שאל אותם דברים כאלה, אשר דע מתחלה כי בודאי יבא עליהם המענה מאתם טמא׳ למען יוכל לחרוץ משפטו על כלל האומה ועל מעשה ידהס, לומר כי כאלה הדברים הטמאים, כן גם הס וכל יקרינו שס טמא הוא, כאשר אומר בפירוש שם פס׳ י״ד: — ואחד הצעת זאת ההקדמה נבא לביאור הכתובים: השאלה הראשונה(שם פס׳ י״ב),,הן ישא איש"(כלומר איש טמא נפש כמו שמפרש בפס׳ שלאחריו) "בשר קדש" (ר״ל של קרבן) "בכנף בגדו, ונגע בכנפו" (כלומר או אם יגע בכנף הזה) "אל הלחם ואל הנזיד ואל היין ואל שמן ואל כל מאכל" (אם הדגדם האלה שייכים לקדש כמו יין ושמן לנסכים ודבר מאכל למנחות וכדומה, יתבאר לכו להלן נסמון) "היקדש" (כלומר הישאר בקדושתו? ר״ל אלה הדנדס המונחים בכנף בגד הטמא או אשר יגע בהם הטמא ע״י כנפו) "ויענו חכהניס ויאמרו לא" (כלומר לא ישארו בקדושתם אלא טמאים יהיו) וזה בלי ספק טמא, כאשר באתה הקבלה, כי טמא מת הוא אב הטומאה וכנף הוא ראשון, ואלה דנד המאכל הס שניים לטומאה. — פס׳ י״ג "ויאמר חגי אס יגע.טמא נפש בכל אלה״ (כלומר בלי אמצעית הבגד או הכנף — אן אם מלוח בכל אלה מוסבות גם על נשר הקדש שהזכיר לעיל, יתבאר לנו נסמון) "היטמא, ויענו הכהנים ויאמרו יטמא" חאת הטומאה מעלתה יתירה מאשר נזכר נפסוק שלפנינו, כי אלה המאכלים נעשים ראשונים לטומאה, והנח בהוספת מעלות הטומאה יראה הנביא, מה מאד