Jeschurun · 1857-01-01 · (1857/8) · p. Seite 34

( 34 ) מפניית ברוך הוא וברוך שמו . בענין פניית נ״ה וגדש גם החנם המלץ דוד הנק רפאפורט' ניון דעתו לדעת דודו הרב הגאון רש״ל רי , ני יסודו ומקורו מן "ברוך שאמר, (מתברת ג ישרון עמוד עב) וגם ראיתי את הלחן , אסרי אשר החנם התאסף ר׳ יוסף יצחק קאנאק די הראה לנו משנס יהודה ני סעוח נפל ביוחסין (ישרון מחברת ראשונה ממחלקה האשננזית עומד רץ) ולנן אחוה דעתי אף אני שרש הענין שאנו אומרים נ״ת וב״ש הוח באו״ח שימן סכ״ד סעיף ה׳ לפי׳ העור שכתוב בשם אביו הראיש שהיה אומר על נל ברנה וברנה נ״ה וב״ש משום דאמרו דל ני שם יז אקרא ונו׳ אמר מש־ לישראל נשעה שאני מזניר שמו של הקניה אתם הבו גודל חנניא בן אחי ר׳ יהושע אומר : ונר צדיק לברנה א״ל נביא לישראל בשעה שאני מזניד צדיק עולמים , אתם חנו ברכה (יומא ל״ז ע״א) לפיז הראיש הוא ראש וראשון לאמרו ופפ״ז אנו נותגין נ״נ בברכת המזון כשמנרנין נדמו! לומר ב״ה וביש (טור ארח סימן קצ׳ב) ולי נראה דהראי׳ש גופיה תפס מנהגו ע״פ מ״ש תוספות ברכות מ״ה ע״ב בד׳ה : רבזביד עיש ועיין נריא״ז שנתב בשם בה׳ג ברוך הוא וברוך שמו , ולפיז נבר מצינו נוסחת נ״ה וביש נשם בהיג . והתימה שהשמיע הטור את המקור ובעט״זק סימן קכ״ד אות א׳ איתא : ברוך הוא וברוך שמו הגדול והוא ע״פ לשון חדל (ברכות נ ע״א) ־ ועיקר הטעם שבחרו בה״ג והרח״ש דוקא נוסא הזאת: ניל משוס דתינותנחך הוא כבר מצינו בס״ס לאחר נל הזכרת שם תאר לשמו יתברך נמו הקדוש ברוך הוא (גרנות ג׳ ע״א ־ יומא ל״ז ע״ב ־) ובהרבה מקומות בשיס וכן המקום ברוך הוא וכן המגיד בהגדת פסח אמר ברוך הוא וכן בלשון ארמית דקודשא ברוך הוא , והיינו מטעמא דלעיל ״ ותיבת ברוך שמו ג״כ מצינו בארמית : בריך שמיה בתפלת רשב״י (מקורי מנהגים סימן י״ז סעיף א׳) ובמקראות : יהי שם ה׳ מברך (איוב א׳ נ״א) ויברכו שם ננודך (נחמיה ס׳ הי) ואחרודויו של נה״ג כהזניר שם המפורש ענו אחריו ברוך שם וגו' וכן נל חותמי ברכות שבמקדש היו אומרים ברוך וכר והעונים לפי שלא ענו אמן במקדש אמרו : ברוך שם כבוד ונר והשתא כיון דאנן שנין אמן ולא ברון שם וכר אנן קבלנו לומר : ברוך שמו אמר ברץ הוא זנר למקדש ואומרים ב״ה וב״ש וראיה לזה , דנוסמת בה״ג היתה