Jeschurun · 1857-01-01 · (1857/8) · p. Seite 31

(31) 1 י) ולא אחדל מהעיר פה פל מכתבו של החכם ר״א גיינער (כיח ח״ס) נפירוש מלת זטי אשר דבריו מירס מלל. ואמנם מיש (שם צל 21) בדגש המכילתא סוף פ׳ משפטים בלתי נכון בעיני , וזיל »וכויך להיציא אש הנשים נל וכורך להוציא את הגר? שומטים ואלרוניגום יכו׳ ושמחת להוציא דולה וקטן ראה איך דחקי את עצרן למציא ליוא להוציא אח הקטן מראיה ולא ראו כי כמעט בפירוש איתמר נמלת וכורך (ונד׳ ווילנא בהגהת א״צ מחקי ותקנו בחוקת היד (לא מחקירה נכונה) ועוד הרחיקו מהוראת הלשון בספרי ס״פ ראה וכי׳ (שם צל 22) המכילתא בקשה עור ודיוק לפעור את הקטן ותביא ממרחק לחמה וכו' הספרי רחק עול פזה ומחייב את הקטן בדרכו אחי הירושלמי וכו׳י . ואני אוסר שאין ההבדל שרצה ונין הספרי רב כ״כ נמו שדימה החכם רא״ג / ולשונה נראה שהוא חסר ומסורס מתוכי " ולפי שקצר הראיג בהעתקתו וגס תמה על מלח הגר אעתיקנו לפניך נשלימות כפי שתי הנוסחות שרלינו מכילתא ד אמסטרלס והילקוט ואף שהשני משובש ביותר עכ״ו ישלימו וימלאו זא״ז, רגלים , הסהלכין ברגליהן; יראה להוציא אח הסוסין; וכורך להוציא את הנשים; כל וכורך להוציא את הגריס טימטים ואנדרוגינוס; תקרא את התורה היאת להיציא נרים ועבדים ן נאזניהס להוציא חרשים ושמחת להוציא את החולה ואת הקטן וכד: מכילתא יראה להוציא הסוסין; וכורך להוציא הנשים; כל וכורך להוציא את חגרי0(הר״ר משה פ״פ המפרש כתב וו״ל דל״ג חגיין וכו׳ והחגר ממועט מדנתיב רגלים וכו׳) טומטום ואנלרוגינום; תקיא את המורה הזאת וגו׳ נאוניהס להיציא חרשים; ושמחת להוציא חולה וקטן ן לפניה׳ אלהיך להוציא את הטמא; מכאן אמרו הכל חייניןברא־ה י׳ון מחש־׳וטומטוסןאנדרוגיניס חי נרה והסומא והחולהוהקטן.