Jeschurun · 1857-01-01 · (1857/8) · p. Seite 24

מיסת פלשו # והמרשי שידה משורר אחז נהתפלספוסו טיסת הר״מ # ואמנם סלה המשך כלם אחרי ג?חז הכוננים לא היסה הסיטה הפלפורת ט אס האמועה הכוזבת הספויססזז במדיהם שנחאמחו הוקי האסשרולוניא ננסיון, וכה האמינו גמרות שאחריהם כקטן מלול אף אייזן שהחזיקו נשימז אריסכו " ורק ההפשטות החנמית הטבעיות ורוג הנסיונמז גדרות שלפנינו הקרובים לגו היא בטלה א׳ז האמונה הנוזניז ההיא פרית פ7 היסוד בה. ונבר הארך הרנ״ק למנ״הצל 293 בהתנצלות הראג״ע פ״ש. ומסכם זה לא מגר תומה על כר״מ שהאמין היות מניפי הגלגלים (מצל סנזעווה המינית והתמידיס) מלאכי מחם חיים משכילים ומשיגים את עצמם ואת פינחס, אף שמענו המם בברור גמור שתג ופה נחר משמים איננה רק מינאניקיית מורכבת מנח דחיפה אחת שהשיגו הגרמים ההם בפת מן העתים ומנח הממן אשר לגשמים נכלל העצלים מצל עצמם . ילנן היא סנימה וממידת נאחל . אמנם קשוי דברי הראנ״ע גאלהיות היא סמלה מיוהדת לשיטה הפלסונית נכלל . לא לסגת תיפתה אתי המעי והמליצה, ט אם לעומקה חיותה אל האל בגמור , ועירנו הרואות / כי נרוךשפינחה שלא הלך אחי הדמיון (שם צד 65) ושפתיו ברור מללו « ופל מומיו הב^יו נגייס על דרך השילוב ההגייגי של למוד חכמת השטי «סמדסהי וכזהענעל שלא היה משורר ומלין מעולם,ובכל יאה מרסס עמוקים וקשה ההבנה מפאת היותם נשגניסחרס לאל ההמוני שדרכו לנתח ולהפריד נל מושג וכל ימית לפיסיי זדרכס הוא נהפך " ני יסאמצו להרכיב ולהתאים כל הננודם והמחלוקות ולהשיגן ולהכיק במקורן ובשורש אחדותן אשר יגה עצם האחדות סמוחלמת (אבסולוטי אידננדסעס) אז כנוה מיסיס לו , ולאשר הנסחת להוציא לאור דרשחיך על שיסה הראנ״ע ביסודותיו לדקדוק ולנקיד ולצורות האותיות המסרפמו מם יסודותיו בטבעיות יגאלהיזת שלא ית הח״ר ליפנ& ספיש קצת ספרת לסוף דעתו (שם 208) איעצך — יהי אלהיס עמך — ט תשים ם׳ מניה לת״ק ליסוד מוסל י*