Jeschurun · 1857-01-01 · Heft III. (1857) · p. Seite 127

(127) ד״ל דשמא ניר,ש ולא נענה עכ״ל . ומה ראה נא ומכם והראה שלא לנד שגרסה ריח ז״ל איננה מתקנת את ר\ר0אות להעמידה על נכון , אלא ששגיאותיה רנו במחילה ננולו הרם עוד למעלה ראש . א) נקושיחו אשר הרגיש עודו נעצמו שאס היה רנו מדוע לא ביקש עליו רחמים. וחולשה תירוצו נראה לנל עד שאמר ושמא —? ב׳) ני לפי דברי קדשו שמפינשח מאיה היה זה שנקרא אשבעל נד״ה. והוא היה רבו של דוד. וא״כ מי הוא איש נשה שמלך אחרי שאול, ומדוע לא נחשב ק זה שמלךתחחיו בין בני שאזל? והיוחר הימה׳ג׳) שאם מנדו שמפיבשת בו איה הזאאשבעל. וא״כ נחשבו גס נןפלגשו בין בני שאול וא״כ מדוע לא יחשב הכתוב ג״כ את ארמוני " שהואג״ג בן איה ואחיו מדיל שלמפינשת שנחשב מקודם במקרא אח ארמוני זאתמפיבשסז אלא באמת שבר הפילגשים לא נחשבו נין בניו נלל ולא מעת ר״ת ז״ל שמפינשת שנהרג הוא אשנעל רקאשבעל הוא איש נשה שמלך אחר אביו ונהרג מידי רחב זבענה שד נדודיו בחיי דוד המלך בהחלת מלכותו זק מציגו בההיחסוה דוד המלך (מ״ה ג׳) כל אלה בני דוד מלמ בני הפילגשים ותמר אחותם לא נזכרה המר רק מפר מעשה הידועה , ואדמוני ומפינשת לא נחשבו בין בר שאול כלל רק על שם אמם בני רצפה בת איה, וא״כ מפינשת רבו של דוד היה p יהונתן וא«כ אין מקום כלל לקושיה ר״ת ז״ל שבאמת בקש עליו רחמים ולא קלפו הארק ונפרע שמצינו ראיה ברורה לדברינו שק יהונתן היה חריף מופלג מדגד ■הגס׳ (שבת ג׳ ע״א) קפא קיבל דוד לה״ר דנתיב דאמר לו המלך איפו הוא ויאמר צינא אל המלך הנה הוא בית מניר בן עמיאל בלו דבר. וישלח המלך ויקחהז מנית מניר p עמיאל מלו דבר. ופי׳ רש״י ז״ל בלא דבר , אינו מנס בתורה והוא מצאו מלא דבר וחכם בתורה. ועיין גמהרש״אז״ל שם שפירש שלא מברי רש״י זדנדו דחוקים יותר . וא״כ הגרסא הנכונה בגמ׳ (ברכות'ד א׳) הוא כך לא מפינשח שמו אלא מדננעל שסו ופלא על כבוד הגאון מהרש״א ז״ל שגרם צפי תמו צא מפינשת רק אלא מריב נעל שמו זא״נ נראה שהבין ג«כ נסו שכתבתי שמפינשת זה הוא p יהונתן וביבמות