Jeschurun · 1857-01-01 · Heft III. (1857) · p. Seite 123

(123) המלך כתיב ומו הנכור עגלון וצור וקיש ונעל ונר ונדב. — אמנם בימי לול הפנו אס שמס נשם בשח . נמו איש נשה בן שאול, ונן יהונתן מוהו מפי—בשת להבדלו מאיש בשת כי הוא היה הראשון אשר שם מגמתו להעיב את העם , להיותם נאמנים לאל, ולא ישחיתו עול לעבול את צבא השמים• לכן הכרח גס שמוח הפסילים מפיהם , לא חכרו ולא יפקלו בשם בעל כלל ותמור שם נעל כינה את האליל נשת . וכמו p שמר יואב פקולת המלך במריו אשר שם בפי מלאכו (שמואל נ׳י״א) אמר מי הכס את אבימלך בן ירובשת. והוא גדעון אשר נקרא ירובעל לאמר יריב בו הנפל וכינהו נשם ירונשת , מפגי יראת ופקוליז לול , שלא להזכדשסנעל כלל וז״ל הראב״ע (בראשית א׳) כי העבריים ישמרו העעמיס ולא המלות , והעל ירונשת ירובעל ענ״ל *) מותר נמצא כל זה מפורש בלברירש״י זיל(ל״ה ע) אשבעל הו0< איש בשת , ולכך כינהו בשת לפי שנעל לשון אדנות הוא , וכינהו בשת לשון גנאי (אמנם דעתי אינו בן שחלילה לנשיא אלקים לחלל כבוד מלך ישראל לכנהו בשם גנאי רק עשה כן שלא להזכיר שמות הנעלים) מרב בעל זה מפינשת , א״ר יצחק נר שמואל מנורבוני " משעה שעבדו ישראל אה הנעל נקרא הנעל נשם בשת לכתיב לקטר לבשת לקמר לבעל (ירמיה י״א) ני הבעל הוא בשת וגדעון נקרא ירובעל פ״ש ירב בו הנעל ונקרא ירונשת לכתיב מי הכה אתאבימלך נןירובשס(שמואל3׳י«א) ונקרא ירובשת ירובעל כי בעל ובשת אחד הוא פכ*ל. , וכן מציע אחרי p בנביאים רבים שתחת בעל קראו וכינוי שם בשה (ירמיה ג׳) והגשת אכלה את יגיע אבותינו .,וכן הושע הקדום לו בזמן רב, אמר המה גאו בעל מגור ויסרו לבשת (הושע נף) וכל זה 'להם עוד מימי לול נשיא אלקיס חה בעצם כונת הנביא הנבחר הזה נאמרו (שסב׳) והסירותי שמות הנעלים מפיהם . ולא יזכח עוד בשמם (נאשר הארכתי ,כבר במאמר נכבל מאד על ערןזה) והנה הבעל היה עיקר כונתם לתאר נו את השמש , אשר היה להס לאליל גלול ונורא , מליח על כל האלילים ״ והעשתרות ניגר לירח, וכל זאת עול להם מימי מצרים, אשר נעגל( שם כל צבא השמים ונראשס 1