Jeschurun · 1857-01-01 · Heft III. (1857) · p. Seite 117

(7־ dl ונ״לבחר ני מיקום לבלר וסופר צ״ל נלק וםפר עיין סוף קידושין ובמקום לעירו צ*ל נ עדות ו ר״ל מי שהיה דין ע״פ עדותו ואין עד נעשה דין מאורייתא (כתובות כ״אע״ג) וחין הוא המכה את מי אשר הוא בן הכות(עיין מכות דף כ״ב ע״ב) וחזן המסת אוחז במדו וכד ומה שאין לו חלק לעוה״ב הוא בעבור שלפעמים הוא הורג נפשות במכותיו ־ (יעקברייפמאן־) ד) במ״ק כ״ח ע״א איחא : ר׳ יוסף ני הוה בר שתין עמ יומא נובא לרננן , אמר נפקא לי מכרת איל אביי נהי ונפיק מר מכרת דשני , מכרת דומי מי נפיק מר? א״ל. נקום מיהת פלגא בידך־ דבריהם אלה קשים להבין בהשקפה ראשונה ואבאר אותם נש״ה. הנה על הכתוב : וספרת לך שנע שבתות השנים ונו׳ (ויקרא כ״ה ח׳) העיר העקידה ואחריו האגרננאל (בשיני לשה ותוספת באור) כי רומז הכתוב מרך מוסרי על שנות חיי האדם אשר בהרבה בני אדם (ואף ט בארצית החמות) ־יגרעו רק לחמשיס (ונס בבר אדם אשר יאריכו ימים יותר , בכל זאת משנת חמשיס והלאה יחלו ימי הידדה והחולשה " אשר ע״כ אמרו חז״ל שב גס הלי מצבא עבודתו מבן חמשים ומעלה)והאנר3נאל הוסיף עוד לאמר כי בכל ברא7ם:אף באותם שיחיושבעיסושמוניסשנה יותר. היו בכל זאת שנות חייתם ופעולתם עלי אק בבחינה אמתית (איהר וירקליך סהענזיגעס לעבצגן) רק מ״נו שנה , כי בימי זקנתם ושיבתם כמו נימי ילדותם ונערותס לא יצלחו עוד למלאכה ועבודה כראוי וע«כ אמר הכתוב דרך רמז מוסרי וכל איש ישראלי. וספרת לך שבע שבתות השנים. ר״ל אחד כלוחם למנות תשע וארבעים שנה ימי המלאכה והעבודה הארציית לצרכי ערני העולם .וקדשחס את שנח החמשים שנה ומשם והלאה לעבודת השי״ת .וקראתם דרור (וחופש) לכל יושביה " (מכל תאית ותשיקות הנאות הגוף והמותרות) »יובל" (וחירות אמתיח) .תהיה » (אז) »לכם• (מכל עסקי העולם השפל). ושבתם " (אז בבוא עתנם) איש אל ,אחוזתו «(האמיתית בעולם הנצחי) י ־*• ו¬ ו