Jeschurun · 1857-01-01 · Heft III. (1857) · p. Seite 93

(8«) להתבוק עליז במתון וישוב הדעה וצד רצונו לומר > לע״עאין ולאו ורפיא בידיה; ואם רחוק בעירו הדרך של דזקעס כי הוא איש מהירלשפונז . איזיהדנר רחוק מעירו להאמין לע״ע (עד אשר יהיה מופנה לחקור היסב מבר) פי הרמב״ם חמ¬ ם׳ הנמצא ופירוש בעצמו — ומתי שמענו ואח מהרמב״ם שיפרש דבריו עצמו? ובכלל השמענו זאת מעולם שיהא מחבר דבר חכמה במין מן החכמה שתהיה ושפתיו ברור מללו כמו הרמנ״ס ז״ל שיעשה הוא בכבודו ובעצמו פירוש לדברי עצמו!?— ולא ראינו ולא שמענו זאת מעולם רק למדברים קשות וכותבים מליצות זרות ומוזרות מאד ומיוסדות עוד על המון אגדות ודרשית גשגם אם ראשן ורונן מכונסות עוד בהרבה סודות הקבלה , מחברים כאלה רק המה הס אנוסים על פי הדבור שלהם המשונה תכלית שינוי מדיבורו של אדם בריא השכל נקי הדעת וצח הלשון, לפרש ולבאר מילין יחזמון — ואצל סוני המחברים לא יראה ולא ימצא זה רק אם יערו את מקור הדברים בשולי הידעה או בצדה השנית , וזה ראוי לעשות נכד שלא לבלבל את הקורא , ונכנוןזה התחרסנאמת הרמביס שלא עשה כן נספר •היד• להודיע מקום הלכה שאינה במקומה והיה מעתו לעשות כן , אבל מתי?— אחרי אשר רבו עליו השואלים את פיהו מוצאי הדינים שגחנורו , ואחרי אשר לא מצא מענה לפעמים , כי נעלמו גם מזכרונו פעמים רנות מוצאן ומונאן; בכל זאת הודה ואמר ט הדבר הזה הוא לו לסרחגדול. עיין תשובתו לר׳ פנחס דין אלכסנדריא ועם כל זה סיים הרסנים ואמר בתשובתו זאת: »ויהיה זה הספר(מראה מקום הדנין) אחד למו שאי אפשר לעשות בגופו של חבור שאינו דע פירוש כר וכאן נספר הנמצא יפרש בגופו של חבור!?— ולו היה אומרהחכס עדעלמאן ני נוספו דברים על דברי הרמב״ם ממחבר זולתו החרשתי , אגל איך יאמר מנר הזה אשר אין לו שחר!?- ונבסול הפירוש הזה מגוף ופירה. נטל גס הפירוש על מלות »פירוש הרמנ״ם» ויפה הקשית ידדי ושאלת כהוגן ואקוה כי