Jeschurun · 1857-01-01 · Heft III. (1857) · p. Seite 92

הזה : . פסקא כידוע היא על והאדר נגדא נד הוא עלכרי הרב הוא הרמב״ס כאחד המקומות " ע״ז אני פואל: איה מקוס ככול המאמר הזה ככל ספד הרמביס הידועים לנו ולו? — ואמר עוד : . פסקא ואחר פקיוס הנפש ונו׳ הוא מדכדו כמקום אחר . ע״ז אני שואל אותו עוד הפעם : איה המקום האחר הזה? מדוע כחד החכם הזה תחת לשונו המקום האחר ההוא והמקומות האחרים? כי רוח והצלה יעמוד לדעתו וליחוס ספר הנמצא להרמכ״ס ממקום אחר וממקומות אחרים! — וקרוב לודאי אצלי ני נעל ספר הנמצא לקח דכריו אלה מענק קיום הנפש כאויר ומהות הנפש כעצמה שהיא .בריאהזכה. , ר״ל א וירי ת , ממחנרת »גלינוס ומודא. אשר ראשיתה שם החכם היקר החוקר המפורסם ידילנו הריר דוקעם נ״י נלב״ל דעס אריענט לשנת 1848 סי׳ 15 עמול 231 — 230 עיי״ש הלשונות : א״ל נלינוס הנוראית׳ נתן הנפש קיום הגוף והאדר קיום הנשמה והגוף יעמול כנפש והנפש תעמיד (תעמוד) כאויר. אמר מוריא א׳׳כ מה היא עצם הנפש? א״ל גלינום .. יצירה דקה וזכה. וקרוב אצלי גע כי נמל ם׳ הנמצא לקח הלנדס האלה של מחברת גלימם זמוריא מההעתקה של חריזי — (עי׳ לוקעש פס) . — וחוץ מזה מי יאמין לו לעדעלמאן שיהיה פירושן שלדנדם »פירוש הרמב״ס" פירוש על לנרי הרמביס ולא פירושו של הרמכ״ם! השמעת מימיך לשק מגומגם כיה שיאמר אדם דרך משל פירוש שד״ל וינוין כמאמרו זה פירוש לחיבורו של שד״ל!? — ואשר עול קשה וזר מזה , הוא, כי הוא נותן פנים לצדד עוד ולומר שהחיבור והפירוש המדומה גס שניהם הם מעשה ידי הרמביס נעצמו, כי יאמר הריר עדעלמאן שלולא טרדותיו היה מכריע ומלמד לנו משפטי צדקו אם הפירוש היה הוא מהרמניס עצמו או מזולתו , וני החכם דוקעס ככר רשום " (צ״ל : רשם) על ם׳ הנמצא להחליט בברור שאינו מהרמניס (כלומר : לא הגוף החיבור ולא פירושו) אך הוא/ החנם עדעלמאן , רחוק בעיניו הדרך החפזון של דוקעס , ולכן לא יחליט עוד דכר ולא יחרץ משפטו עד יתננו (תתנני) מתו להתכונן