Jeschurun · 1857-01-01 · Heft III. (1857) · p. Seite 82

CSt) סשפסיס) — ולהגדיל ערך מעלה המלאכה אמרו : אף אדס הלאשה לא סעס כלום על מעשה מלאכה «אמו דניחהו מן עדן לעגדה ולשמרה והדר מכל ען מן אכל תאכל; ר׳ פרפה אומר אף הקב״ה לא השרה שמתו על ישראל על שעשו מלאכה שנאמר ועשו לי מקדש ושכנתי מומס (אבות דר״נ פ׳ י״א) — אבל מ«מ מלאכת שמים ואהבת תורה היו אצלם העיקר ־ ולכן דורות הראשונים עשו תורתן קבע ומלאכתן עראי (ברכות לה) , כדאמר ר׳ מאיר . הוי ממעס בעסק ועסוק בתורה (אבות פ״ד) ומאמר ר׳ נהוראי: מניח אני כל אומנות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה , שאדם אוכל משכרה בעולם היה והקרן קיימת לעולם הנא > ושאר כל אומנות אינו p , כשאדם גא ליד חולי או ליד זקנה או לידי יסודן ואינו יכול לעסוק במלאכתו . הרי הוא מת נרעב / אבל התורה אינה כן אלא משמרתו מכל רע גנעחתו ונותנת לו אחדת ותקוה בזקנותו (משנה קידושין. פ״ב ע״א) . אמנם כלס קיימו בעצמם; יפה תלמוד תורהעס דרך ארן. (אבות פ״ב) והנה אומנות הימה אצלם המעולה שנמלאכזת, מפני שסצלת מרעב, כל עוד שכחו של אדם מניע לעשות אומנותו. p 'אימא : שב שני הוה כפנא זאבגא דאומנא לא חליף (סנהדדן צ״ט),ר׳ יהודא אומר. כל שאינו מלמד את בגו אומנות כאלו מלמדו ליסנוות (קידושין' כ״ס) — חזקיה אסר כשם שאב חייב ללמד את בנו תורה ולהשיאו אשה כך חייב ללמדו אומנות (שם ל׳. ע״ב.) רב אמר קנה לך אומנות עם התורה מיס? ראה חיים עם אשה וגו׳ (קהלת רבה צ״א עמוד נ׳) והיתה גדלה כל כך במעלה עד שאמרו, משדכין על התינוקות לארם בשנת ועל התינוק ללמדו אומנות (כתובות ה׳) גס אמרו אין בעלי אומנות רשאין לעמוד מלפני ת״ח בשעה שעסוקין במלאכתן (חולין נ״ד ע״ב) והקילו באזמגין שיהיו קורין שמע בראש האיא וכר שלא יתנפלו ממלאכתן. (ברכות פ״ז עיא) ר״מ אומר לשלם ילמד אדם את מו אומגות