Jeschurun · 1857-01-01 · Heft III. (1857) · p. Seite 56

ניד-מולי־ז הזמן,, אך גס-ביזמורי מקום מקום; מיהסלפול אסר העלה ואשר הביא כל אחל בידו, ומי. יודע אם,םיה מאי עוד בידינו סכל דת יהודית.ומכל אומה הישראלית שריד ופליש .־׳כבל ראינו זממנו כי המורים סורס בכודאמס מס בהוראת שם תארס . וכפי דעה כל אחל מאלה תנהג עלה מנדה , ואז'הותר כל־ קשר בעם ישראל,־ ואין איש ימד מכיר עוד־את אחיו.. האשסאשר תחשב בעדה זו לאשת -איש תחשב לפניה אצל המורה בעדה אחרת, כי גם הוא רב מרבנן ומפקיע הקמזשין, וכן להפך כזרתזה ספר כדיתו׳וד הנותן נרי מורה זולתו , והעם בוכה למשפחותיו על עסקי ערמת; קידושין גינוין , יביס וחליצה , ומי קהלה זו נקראו למי קהלה אחרת ממזרים , תרא אשקלון ותירא כי ישב ממזר באשדוד , זה השוחט פסול בעיני זה וכשר בעיר ־זה, וססל כפי הסיד לאכפיהססקנא בתלמוד , זה ־אוכל נבלות מזרק פגזלים כליו והוא יאמר על זולתי הטריפה בכורך ומאכלן טמא, ולא מכלו לעשות שלום רק אחד כי יאכלו־ ויאמו שתי הקהילות אצל אנשים אשר לא נקראו עוד גשם:ישראל. וכן ירגזו ויחטאו, עד יחדל הרוגז באבדן מולדתם ,׳ ותקום סערה לדממה , פת תקוסהקללה מ ואבדתם ־בגוי©» חת. שנח לצור ישראל , כי שלח לרו ציח מראש, זההמימין מל דרכיו ורק לנפשו הטהורה ראויה התודה , ודי הקים ההורה והלח על מכונה . לפרו לא כיה עוד מסדר יסעדך נפלא כמהו , ואחריו לא היה חנן . ורביד הרבנית יזסןז זיל הוכרח ללכת אחריו ולהעתיק גס לשי« בכמה וכמה הלסת . וגם אותו ימררהו ורבו עתה בעלי חצים, והכל מפני המסקנא ־, וערכנו עליו מנן וצנה במקום אחר . ומסי הרמביס ושלחן ערוך על ידו ונכחו אנחנו חיים עתה חיי האומה. זהסורריס בימינו ידעו מפשם ד לא בעבור אשר סחיר להם מס יחללו כל קדש רקתאותלנס תדדכסגתהולא לרך..והמורים אשר עשו למי ננעדס , הס רק מתחפשים מנדי הנמרים, לחנך על עי דרכם את הנערים , ופעם יציגים כתמונות תבן להמדד הצפרים , והממארס או נרהס ישיבו עוד דקחו מוסר ונהיה לגד אחד כמלפגים . — והצועקים על האסקנא-;. להיותה בעיניהם סננה , ידעו כי אצל הישרים היא שקנה , יפנו אליה בגוונה.