Jeschurun · 1857-01-01 · Heft III. (1857) · p. Seite 55

הרסה ממונה מן הפילוסופיא אל הקבלה ע" י־.זקן אחד שהאיר עיניו בה " p פשו להם המתחכמים צמוק ושמחה מצל אחר " ביחסם לרמב״ס ג״כ לעת זקנתו ניאודם זרים ומתמיסים על סיפורי התורה והנביאים לעשותם משלים וחילות. — ולי נזה . האמנם גס עתה עוד אעמוד על משמרתי " אודות דברי המזוייף בנשואי ג׳ נשים בפרנצ״א "כי נכנסו נס בדבריו שנושים וחילופים ״ כנזכר (סימןי״ס). — כא) והנה יוכל החכם המבזה את רבינו להשיב על נקלה " כי לא ידע מן הזיוף של מכתב זה "' או כי לא ירצה גס עת׳ז לחשנו נין המזוייפיס . אכן בכל זה לא יוכל לנקות עצמו ממק מספר דברים ונס משליך אבנים אחרי מעתו של אדם גדול ממנו התה מאד " אחד ידע עכ״פ אץ כמוהו נם מתנגדו והללו מדוחיו הישרות .— יאמר נא > איזה תועלת הוחיל ממכה פתאומית כזאת על לחיי גבר גדול בישראל? וידמה בנפשו על תע כי דלג עליו פתאום איש מרחוק " ויתפשה בבגדו לעיצי כל לאמר מכזב אתה ודובר שקדם " נשגם נתעה האיש ההוא בזה פ״י איזה דמיונות " אם לא יחשוב הוא את המחרף לאחד מתעללים הפחותים? אכן רע עוד יותר הדבר נערך הנתפשים בץזהליה . וכל מנץ ישר יאמר: מי אתה הר הנמל לפגי הרמב״ם למישור ולעמק גס במוסר ובמדות.— אין זאת רק מאשר נלכד זה החכם עוד בימי נעודו ברשת עמן לו איש ימע " אשר לאארצה לספר פה הדברים אחד משתו גשגס לא נהקנל מעולם ולא נקרא נשם תיח. האיש ההוא היה הראשון אשר המל להוציא דברי בזיק נגדהראב״ע ורמנ״ם (ובסופו'גם• נגד בעלי התלמוד). וזה החנם אשר היה אז עוד בימי בחרותו " לגו רך ושהור " אץ4 נחגו חס בארן הנגב " היה מספיק לו שניב אחד להצית אש באחים גבוהים .— וכל כעסו של המתעה הראשון על הרמב״ם ואחריו בפיו־ ירצה זה החכם , כי העמיד כל הלבה כפי המסקנא בתלמוד מבלי למוות לומנה ימין ושמאל " והיא סונה בעידו אשר לא נבראה מאשר מראה.. ני בלתה היה נמסר כל דן גיד מודה הזמו " כפי דעת־ כל אחד. ועליזה אענה ״ p אמנם " נדגדכם כן הוא " אלו לא העמיד הרמנ״ם ז״ל את המסקנא בכל הלנה היה נמסר.הל מד דד