Jeschurun · 1857-01-01 · Heft III. (1857) · p. Seite 51

ד ־לא ידע הרמביס מכל הנכתב נפרובינציאה אז . עד כי הודיעוהו תלמיד אחד אשר נא שמה " כל מה שהעחיק ר׳ יהודה אבן הנון ז״ל סערניה לענרית . וגם את הראנ״ד נעל השגות חלד שם עם הוספה ז״ל ״ מנלי דעת מאומה " ני כתג עד כל סינורו כמה וכמה השגות .— והאנרת ההיא נכסנה אתקי״א לסערות והוא רק כחמש׳״שניס לפני מותו. — ז) עול ננחון נמכתג זה דרך זר ומתמיה אשר לא נמצא כמהו מל ספד הרמנ״ם ז״ל, והוא לגאר סיפורים אמתיים נסקראזת מאשר נהיה נאמת לשעתו " עם שמות האנש,» והמקומות " הכל על דרך משל היוצא רחוק רחוק מאד מסשמוי הנתונים חיל: ״ויש לך מי לדעת * כי פרעה מלו מצדם הואיצה״ר נאמת" וישראל כלסג״כ באמה הם בדמות דנר אחד נערן השכל האנושי כו' ומשה רנינו ע״ה הוא השכל האלקי " ומצרים נכללו הוא הגון)ר״ל הגו!) נכללו. וארן נושן הוא מקום הלג " ומשה ואהרן כלם דבר א׳, אמנם מעורר הנחות הוא משה ע״ה " ומעורר הממדס הוא אהרן ע״ה כו׳ . ומה שעוררתץ נני ג״כ נמאמר הנכנד מורה גנונים על אשת חיל אשר היא נאמר על חמר נננד״ p הוא נ״כ א״י וירושלים אשר נה בהמ״ק " וכן הלב הוא משנן שכל האנושי " וציון הוא מקום נמוחנכמ מאד, נו משנן השכל הפועל . ודע מי כי מלכי בית דוד הס דנר אחד כשכל האנושי כר ני נאותו ימן ינוא מלך מן האומות ילחם בו אשר הוא יצה״ר בלי ספק . ודע מי ישמרך האל יתנרך כי שומרון הוא החמר הארור המקולל אשר 6* ימליכו עליה אלא מלכים רעים וחסאים שהס התאוות נמו שנאמר נפי משלי על האשה הזונה . יתנן ג«כ האיך היה שאזל שונא לדוד והוא האמת " ואל תונה עצמך ואל יקעדג אותך השען כשאול , ני לפעמים ינא נו השכל האנושי ולפעמים ינאבו השנלהעפרי דעה אחרי התאמת ואז ימאס למד . .וראה והבן אז הלך שאול אחדי דוד אל מקום הנקרא בשכם (ש״אי״ס כייס חו המלה נאמרה על הלב " עברו משכיות לבג " (תהליס ע״ג) או מי יתן לשכוי נינה (איוב ל״ח ל״ו) והוא נ לא ספק נעבור הסתלקו מן הדמיונות הגופניות כוי עם השפע אשר נא משמואל שהוא שכל