Jeschurun · 1857-01-01 · Heft III. (1857) · p. Seite 42

הקורא על לנדה הרמנ״ס בלשון מדגרת נדזלית .וכי עמו סלדה ההנחה והתמנה ועמו סמתז . שוד נא מידן־ נהקדסתי למויג ובספר הזה נעצמו, שפוט נא על הח' פרקים זגמ״א, לבד באנרותיו מלבר בלשון ענוה כאשר יאות לחכם וגדולמיהו, כי שם הוא מדבר סתרים המריצים לו אנחת*. ע״כ . הנה שהים רעית עשה פה נגד רנינו , פשה אוהו לגדול מיד עצמו יותר מהראוי , ולקטן התה מיד הרג ממה שהיה באמה. ואערוב את זצבבי לאמר כי לא על דברת הרמבים יחרד לב הקורא כי אם על דברה זה הרב לשלול עדי מפארת מאדם יקר ברבבותיו וגם מכל בית ישראל אשרההפארו גז עד הנה, ואשאל אנה מצא 3מדנ ונח׳ פרקים איזה התפארות? ואם השפיל שמה אתה חכם זולתו, או אמר קבלו דעתי, כי אני אד גוזר ומחליט כן ופל זה אץ להשיב, וכדומה לו? וכבד שממנו מחכמים גדולים דשדס אשר ראו ם־ המורה ומעידים בכל זאת על חב ענותנותו (סימן י׳); ועל זה אפנה אני בעל זה הרב . גכח הגדול אשר יש בלבד תינו ביושר שנלו ובסדר הגיונו ואשר בו ימשול בחזקה על כל קורא בעיון את ספדו לשמוע ולקבל אמריו כי נעמו . ומדי יחל איש מנין להגות בספר מו״נ לא יוכל עול לפסוק ממנו עד ינמרהו ועל ישנהו רשלשהו, והממשלה החזקה הזאת עיי מקל נועם ולא מקל חובלים , היא הסית גשפק לפעמים לאמר, זה הגבר מושל עז ולשונו מתגברת מל הקורא זמוז תאלצהו להסכים עמו. והיא אמנם מדגרת גמלות, אך גדולות ונפלאות בתכונתן ומתות בכל מדדי לב כאשר העיד על זה חכם מזל וישר ממר העובר , היא הפילוסוף העט וירא אלקים רמ״דז״ל.— ולא יחרד לב הקורא על דברו, <י אס הוא חת אל דברו , לשמוע בקול דברו. ומעלה נמלה ונפלאה הזאת נהפכה לחסרון בעיני זה הרב, ועל עוז האלקי אשר נתן לו ממרומים, ימת וינהל . מה נאמר למראה כזו ז ואם יש בה אות על ענוה, אשר רוצה לשלול בחזקה מאת תינו? ועל השאלה המחודדת, »וכי עמו מלדה החכמה ועמו תמותי? אשיב, אף אסח״ו לא נשמע בתינו כזאת בשום מקום ונס לא ברמז , בכל זה יש איזה דבר אמת בבחינה מיוחדת, והיימ הדרך והאופן אץ לפשל על עמו בלמודים בכל עדן, נולד נם נאבד עמו. והגה חכם גמל כאשר היה הרמביןזיל אמר עליו ני לא ק*ם כמהו מל גלות צרפת וספת . וכן העז עליו בעל