Jeschurun · 1857-01-01 · Heft III. (1857) · p. Seite 40

מר»*. למעז מימי ולמינהו f המ3יר5ה«ת1? — אמנם נאנוותיו המדברות מערניסשורם ילא נפילוסופיא נלגד , יביא כמה מחכמי• ישראל , וביותר רבי« סעדה, והעלה שמו נמול במקום אשר נושא המנתב הובילהו אליו. זלהלאה נראה עוז כי איזה ספרים מחכמים הקרובים לדורו לא באו כלל«7 עירו .— ואחד הלבד» והאמת האלה נמצא עוד מרבי« הוספה אשר עשה בעצמו בסוף ימיו בלשת ערבית סוף חלק הראשון מספרו מו״נ, אחד התיבות •ואשוב להכנם עם הפילוסופים נמה שאמרו מקדמות העולם״. והוספה» מצא חכם עמינו החוקר הגדול דאקטארמונק בגליה שלפ״יישן מס׳ מויג בלשון ערבית הנכתב בזמן ע׳ שנה אחד מות הרמגים ז״ל, באוצר הספרים באדלעאן נומר 359 אצל אורי. והוא מונק העתיקה ללשה צרפתית. ע׳ מחברתו היקרה Stofke) ומחדש (13 .ק far Ä. ©aabio gaon , jwr <S. SRunf העמיד מומן עוד הפעם הוסעה זו בסוף ח״א מן מבורו המלא־ העתקת ס׳ מו״נ מערבית לצרפתית עס הערות רנות מושכלות ומועילות מאל , ותכונת דבד הגלמן בלשון ערבית מלה במצה היא זאת •נ*» . ואשיג עליהם. ולא אומר כי׳ יחיד אני בהתאמן להשי*עליהם, אכן עשו כן אחרים כברלפר, נמו רגינו האיי ואהרן בן סרגאדו ואס גנאח ואבן אלעאקולי וק חפר הנהן, דדוסא וארו רנינו סעדיה נאה זכר כלס לברכה. וגם אנכי בעזרח שדי אעשה p בפרק ראשה מחלק שני, המתחיל ההקדמות״ ע״כ: מונק יאמר כי ניכר היטב הכ״י של הגליה שהוא ממש של זה הכותב גיף הקוק של הספרמו״נ . ובכל זה הוא מסופק עוד אס הדברים יצאו כן מהרב״ם בעצמו ואני לא נסחפקתי מבר היה אף רגע . כי הדבדס מראים בעליל ומעירם על עצמם אש ר ילאו ראשונה מתחת עסו של הרמב״ם ז״ל. והוא מבטיח •כי לא יחיד אני בהתאמן* כר, ומדבר. נעלו . ומי זה אשר היה בודה לו שורות שתים ולהשיס־ אותן בפיהרמביס? ולאיזהתפלית עשה מאת? ומה בצע ומה יתיח היה בזה לנעל הסה?׳ומאה היה עושה רק מעט שרם אחרי מות המחבר או גם בחיץ-עוד? ל נפי אשר יבטיח של המכס מונק אין ספק אצלו■ כי הגה,•» היא לקוחה מאתה׳ נ* קדמון יותימזה המונח׳ לניניו.— וא5ל8 שי: איןמפק1 .X כי