Jeschurun · 1857-01-01 · Heft III. (1857) · p. Seite 39

נאגלותיו הוא-לבל מאשר דגר שם לאנשים אשר היי מכבדים הדר כגול רס״ג, ולס ההכרח האלציהו לכך, וגס נחלק הרגיעי-מיד החזקה אשר לפעמים הורי הגאונים וכר. והלא (והוא•?) היה ג״כ מן ההכרח להשלמה דנים אשר לא נמצאו בש״ס : אבל אס (אך?) הוא •נעצמו •אך חכמי ישראל לא נחשבו נשמותס לכלום בעיניו , ~ זלזאי הלך עמהס כמשפט המים!״— ע״כ. ,וכוונתו כשחי סיבות האחרונות,.כמשפט אשר נהג עם הגוים ׳. אולם .כמשפטי זה לא #כמשפט" הנמצא נכחוג. והנה על סוף דנריו אלה אודות כף הי ד , כגר השיגמו; למעלה מה שישפוק לעניד . ופה נשיג רק על חחלת דנדו אלה אודות ם׳ מו״נ. ונראה כי חשג זה הרג מנהגים ודרכי המחשבות של חכמי הדור נימי הרמנ״ם, כמנהג רוב חכמי דורנו , אשר ידמו לקנות להם שם וכבוד נאשר יביאו• זה את זה על ספר , ויאמר כל אחד לחנירו בפיו או נרמז שמור לי מקום לכבודי בספרך , ואשמור לך מקום לכבודך כספרי . אף אס לא יוליכהו,הענין אליו. ייש נהם אשר אס. יבא לפניהם חיבור חדש מבלי מצוא בו זכר שמם, יקדשו עליו מלחמה . וככה גס בציוני חכמי הדור העובר " ישקלו במאזני דמיונם את מי יכבדו להעלות על שפתם ,ואת מי יכסו בדומיה/ אך לא כן נהג רנינו ־דל ורוב חכמי מרו, הוא ידע ברוב ענותו, כי לא יגדיל הוא-כבוד החכמים שקדמוהו, נאשר ימשוך מרחוק ענין בזרוע כח , למען הזכר שם איזה חכם , ומי אשר נחל כנר כבוד הראוי בישראל , לא יצטרך עוד לכבוד המדומה כענינים אשר לא הוליכו מעצמו אל אמרותיו ודעותיו.— ועתה יבחון גא הקורא ויראה , כי כל אלה הפילוסופים המובאים ממנו, היה לכל אחד מהם איזה דיעה או סברה המבקשת בחינה וחקירה ונוגעת אל הענין המדובר ממנו , ורוצה לעמוד כנגדה אן להסתייע ממנה. אכן נין חכמי ישראל שקדנעהו היו רק מתי מספר אשר דברו נפילוסופיא. והמיוחד שנהם רנינו סעדיה ז״ל, והוא גם הוא לא חידש מאומה בעומק איזה ענין הנדנר נם׳ מו״ג . ולא היה לפניהרמב״ס מקים ועניזלהניאהו למתנגד או למסייע. ונודע ני היה אצלו" נכלל.החכמי0,הנקראי0 ממנו נשם#מדברים״ .. ׳ואס התנגד אלי יל אלה נכלל, למה זה יעמיד את רבעו-סעדיה ז״ל ׳