Jeschurun · 1857-01-01 · Heft III. (1857) · p. Seite 38

היה כאשר הוא , נעיר חכמי מרו והנאים אחדו סןהרמנין ואילך״ וכלס נשאוהו ושנחוהומאל , ואצל המהלל ׳ הגדול פל מינור כף הי 7> נא גס המהלל על רוב ענוהו של ממנה־ ומל זה סייס הראביד ז״ל השגותיו על הקדמת!הרמנ״ס לס׳ היד נזה״ל •איר זה אלא כל קנל ד חח ימידא ניה. עכ״ל וכבר, ראינו כי יחיד נודד היה נמשפס זה נגד כמה חכמים גמלים אשר ממי מרו ולח הקחניס לדורו אשל שנחו ניחוד חח נמוכה שלירנינו ז״ל, אולם דאה הקורא ישפוס אחד נקשת הסליחה מכבוד הראנ״ד ז?ל, ני עסכל עומק שכלו יראתו וצדקתו־, נלכד נרשה זו ממן לאיש דנו" כפי אשר ינין כל מעיין נחינודו ונדנריו נכמה מקומות, ובמנהגיו נגד רנינו אפרים ורבינו זרחי׳ הלי וגס נגד הד״ף לפעמים וגס הוא ממיל ידו משתליס , כי חכם מאוחר ממנו־וקדונ לו יותר מרד המחשנות על הדת מאשר היה אל אמננו המונים , והוא הרא״ש זיל כתג עליו נהלכיתיו (פ״ד דחולין סי׳ ז׳) נערן צומת הנידן ־וזיל «וכאשר פירשנו שמועה זו כן קנלה רש״י מרנותיו גאוני עולם עד«שנא חנס גדול־הראנ״ד זיל , ומתוך פלפולו סמך על מראית עיניו ומשמוש ידיו וחלק על קנלתס להכשיר את השריפות ולהעדף את הכשר־ ואילו היה אומר לנו שהיה מקונל מרבותיו כך, היינו אומרים זו וזו ־קבלה, אבל מסנרת לבו פירש וכו׳־׳; והביא ראיות אין נהם ממש ואינם מאי לכותבם',־*ני כל ראיותיו וסברותיו למראה עירו ישפוס ואנו. מקנו ומצאנו הדנר להפך , ולכן אין לסמוך על חכמתו ולעקור קנלת חכמי הש״ם שהיו מקובלים מרבותינו" עכ״ל * ועל דגדי הרמנ״ם נהלכותיו לא נכתב עוד p מאיזה חכם, ד ידעו הכל מוהר לנו ורוב ענותנוהו , ולא סמך. על מראה זורו וגם לא על עומק שכלו, רק לפעמים כתנ.הוח הגאורסי ולפעמים »יראה לי" והמעיין בלי נסית לב ימצא תמיד ד מה שנראה לו יהוא נכון ומתקנל־ללנ ׳: י “1 ־" ») עוד כתב זה הרנוז״ל»ודאה נא ראה נספרו מזרה נבוכים מצא יד להזכיר שם אפלטון וארסטו אלקנדי וארז סינא וחבדו מקומות ־אין מספר*(?), ושם רס״ג -לא נזכר שם ואין זכר לו אפי׳ פעם אחת. ואם חררהו לפעמים \ נאגרותיו