Jeschurun · 1857-01-01 · Heft III. (1857) · p. Seite 32

(82) כפי הנראהמד3דז,הרמג״ס היה צדך להצדיק גס את עצמו על אשר לא נתן את נפשו לממיתים * וכן עורך ומשים זה טענותיו בפי הר3 המאשים אז, כאילו הן ערוכות נגד מפעלי הדמב״ם בעצמו ומנהגו בעת הרעה ההיא,ויאמר "טובה בעיט דעתך לעזוב את האק, אך עצתי לג«ר חפצך זה בזמן היותר קרוב ולא להתמהמה בדבר אף רגע ־ ואסלא, נשאר משפטי אשר באמת כן חרצת על עצמך , בתקפו ובגבורתו נלא ישפוק הוידוי על חטא גס עם הכנעה , אך מעשה החרטה צריך להמשך אחריו עד מהרה״ ע״כ — ועוד נותן נתחלת ספורו(צד 12) דברים נפי הרמנ״ם, אשר כפי דמיונו כתובים במאמר ההוא של *קדוש השם" ובאמת לא דבר אותם הרמב״ס ולא עלו על לגו ־ וז״לאשר אעתיק ג״כ לעברית ״אילו השיגו החירופיס רק אותי, כה אמר הרמב״ס , וגס אילו עלו יותר מאשר הס, אך עלי לבדי, כי אז לא משבתי אותם לפצעים, ולא הייתי מבקש התנצלות רק הי.יתיאומר נשכבה בבשחנו וגז׳ ־ כי ידעתי מעט ערכי וכי רשעתי! נגד הש״י גם אני גס אנזתי אן אחד מלל גידופיו נגד הקהלות כלן ועשה כל י^ביהן לחוטאים ופסולי עדות עלזה לא אוכל להחדש׳״ע״כ ־ ועל כל זה אשיגה, לא כן ידיד הרמב״ם! פצעיך לא נאמנים , ונשיקותיך נעתרות הוא נעצמו לא נתפש מעולם בהאשמה זו־ ולא בעבור נקות את נפשו חבר המאמר ההוא של התנצלות, רק לנקות את כל הקהלזת והאנשים ובהם גם בית אביו •אקהוא בעצמו היה נעת הנזירה הרעה ילד כבן שנע שנים־ וזה כפי דברי הראב״ד הלזי שהעתקנו(סי׳ י״א), שהגזירה יצאה בשנת ד״אתתק״ב, והרמנ״ס נולד תתצ״ה ־ וא״כ אין פה ללח עם הרמב״ס בעצמו כלל, אשר בהיותו ילד קטן לא נתן את גויתו ליהרג בעוד היה רואה אבותיו אשר ידע אותם מעודו ליראי ה׳ וחושני שמו וגם חננוהו על ברכי האמונה והצדק, נשארים בארצם ובביתם ולא נותנים למות נפשם — . ואשר לא ברח י אח״כ בהחילו להיות נר עונשין, אין עליו שמץ האשמה וגס לא על אבותיו בזה, כי מי יוכל לדעת אס היה לאל ידם לברוח, ואם הניחום ללכת מצד הממשלה האכזדה? וידענו ני 1 בעת מצאו הזמן הראוי ללסת, הלכו למרחקים ועשו את היזם ההוא יום טוב, בבואם למקום בטוח — ואם היתה שם איזה