Jeschurun · 1857-01-01 · Heft III. (1857) · p. Seite 27

שמעגז ממגידי אמת שמל ארצות מלכות תימן , קהלי« רנות עוסקות בתורה לשמן, מזכירים שם הרב בכל קדיש וקדיש נמייכון ־ וביזמיכון ובחיי דרבנא משה בן מימון ״ ע״כ * וע״ש כי יותר חתר ממה שם בשבחו " אן־ העתקנו רק הצריך לעניננו פה שמעז עליו ביחוד במדתהענוה , וגס בשאר מדות ובלימודיו! ט לכל אלה נצטרך עוד ■ - ונצרף עוד לזה מ״שהרמב״ם ז״ל בעצמו במוסרו הטוב על מדת הענוה עיין בפירושו לפ״ד דאבות , על המשנה מאד מאד הוי שסל רוח , •שבזו לבד צריו .שיבחר קצה האחרון המתנגד לגאוה "ע״כ. ובם׳ סיד (הל׳ דעות פיבהיג) •ויש דעות שאסור לו לאדם לנהוג בהן בבינוניות אלא יתרחק מאד מן הקצה האחד על הקצה האחר, והוא גובה הלב שאין דרך הטובה שיהיה האדם עניו בלבד אלא שיהיה שפל רוח ותהיה רוחו נמוכה למאד ־ ועוד אסרו שכל המגביה לבו כפר בעיקר שנאמר ורם לבנך ושכחת את ה׳ אלקיך " ע״כ ־ מעתה אם ניחם לגבר הלזה עוד גונה הלב נהיה מוכרחים ג«כ לחשבו לאיש מרמה. ונבין מזה טמיון החכם האחד/ יגביל עד מיון החכם השני שמעמים עליו סמדה המגונה של דובר שקרים חיו. והמעיין עול באגרות רבינזלרביגו יהונתן הכהן, לדשמואל אבן תבון , לר׳ יוסף בן עקנין, ולמר יוסף בן גאבר , ימצא ענוה יתירה מאד ורוח נמוכה וסבלנות אין קצה (א). ואחרי כל אלה יבא עול היזם חנם מצזיין, ויעמיסעל רבינו מדה מגונה זו .של גובה הלב, וכמעט יש להשתומם על זה, ויותר עוד על החנם השני «♦אחדו להגדיל קלח.r נבחון נאשנטוומשענתושלהחכס הראשון בענין זה . הנה (א) ונעתיק פה לק מעע ««״B לליי נן עקנץ וזיל .אמכם סיוג הסרות הטונות לא ימשגו ולא יסגלו שהוא מן בדת והדק , ולא ידקדקו עוד גמדיהס נאסר ידקדקו אנסי העיון ממנוי. וההכנעה ואנשי הסכמה «למיס ,k ולוב אנשי הדס מאלו בעלי השכלה כשינא לפניהם דנל שהוא מלוי נשילסס ובסשינותס יפסיד ויאבד כל העגוה והכנעה . ונכלל אנימגקש עמך אס אתה סלמידי שתלך בדלני ובמדותי והוא הסוג לך , שיקללון׳ולא פקללם ותהיה מן המכונים ולא מן סעולגין ואל תשליך דבלין . והשחכל לסם ימייך ספלה , ואתה שכס בעל!דעח , ונעל דין ודת וקלוב לשלמות *«*ל .