Jeschurun · 1857-01-01 · Heft III. (1857) · p. Seite 26

נכבדות , כאשי ממעה עליות מחכמי דורוונהסגס מהחולקים עליו, ומחכמי דור הקרוב לו, ובכל זה באו עתה יגייס מציינים מדעים נסערים, לא נערם מי נלישסכאשר הס המדברים ברביגו הקלוש, ורוצים לשלול ממנו מדת העמה ומול נס שאר מלות יקחת. — נשמעה נא נתחלה לגד חכמי דוח ולור שלאחריו . י) הראשון היה רב מצויין בן דורו של הרמנ״ס ז״ל, בעל מחלוקתו בהלכה מיוחדת, והואר׳ שמואל הלר ראש ישיבה כנמל ■ וז״ל " ואעפ״י שיה האדון הרב הגדול יאדירנו צוח נעל מכמה מפוארה , וחסדיו נוראים , וחנוריו מפורסמים ומתפשטים ולא סרנו מלשנחס, והגיעו אלינו טונות מלותיו ו שרר חוו וענותנותו" עכ״ל• והשני הוא קרוב לדוח של הרמנ״סז״ל וגס הוא נעל מחלוקתו על אודות ם׳ מורה הננזכיס , והוא הנשיא ד יהודה אלפכאר יל, חיל יי ובכל זאת מציה עלינו לחוס על כבוד של רבינו משה יל ולהודות, כי היה מוח כאיש חמודות, ולו בכל חכמה עשר ידות, יותר מהמה מדזתיו רנות ונכבדות הוא כתב את משנה התורה הזאת על ספר, הנותן אמרי שפר, אשר עומד לנס עמים אליו גויס ידרושו, ומפיו תורה יבקשו, כי מלאך ה׳ צבאות הוא , ואחרו לא ק ס כ מ ו ה ו, וחייבין אנו לדק אותו לכף זכות, ואין להרהר אחר מ ד והיו״ ע״כ והשלישי הוא רב גדול וחכם מפואר ומהולל במעלות ובמלות, הוא אדוננו הרמב״ן יל, נם הזאקחנצזאד לדורו של הרמנ״ם ובן ארצו, וגם כפי הנודע נבלל ממנו מאדמרכי המחשבות על לימודי הדת , ויותר הרבה מאשר נבללו ממנו אלה החכמים המדברים נו בדורנו, ועדות כזאת נאמנה לנו מאד, מצד יכולת המעיד ומצד אהבתו את האמת . ויל (באגרת התנצלות שלו)" שכתבתם ואמרתם על האיש הקלוש ההוא , בכל גלות צרפת וספרד לא קם כ מ ה ו, ואל אדס לא אכנה, ואל הנאק ומוראו אקנא וכל ספדו וחבוריו קב ונקי; הלא שאלתם עונד דרך, המאריכים לשון המפליגים מליצה הנושאים משל נערך, נתהלות הרב הגדול,במעלות חסידיתונתוקף אמונתו,בעוצם ענותנותו,בגדולת יחוסו, בנדנה כיסו,במעשיו הנפלאים , נמליו הנוראים , ביראת אלקיו דבק וחושק , ו בתלמודנו נושק והנני מעיד עלי למי רנותי שמיס וארן-, ר שמענו