Jeschurun · 1857-01-01 · Heft III. (1857) · p. Seite 25

על איזה מהמהרסים החדשים בישראל , אס ינסו להקטין איש המופת בעם זה, ניכן יקטינו וישפילו את כל העס ביחד וכאשר הם כפויי סובה נכלל נגד הוריהם ממשפחתם ועמס , אשר על ברכיהם גודלו ונתחנכו על לימודי תורה והשכל, כן הס כפויי סונה בפרס נגד גבר גדול הזה כי כמעס אין גם אחד מהם אשר לא למד מאומה מספריו אך אחרי גברה תשוקתם על שכלם , עזבוהו וידו עוד אש נבאר מיס טהורים אשר שאנו ממנו דור אב יקלל ואת המורה לא ערך ־ — אך אשר נפלאת בעינינו " כי גם החכמים מאחיב״י האוהבים את עמם, מחזיקים במורשת קהלת יעקב " משכילים במדעים ויורו כן לתלמידיהם, והולכים גרוב דרכיהם בעקבות אדוננו הרמב״ם ז״ל, אשר בלי ספק הגו ויגעו בספריו ולמדו מהם הרבה; נמצאו עוד מצויינים ונודעים גשם, אשר ינסו לחפש עליו עלילות ולמצוא לו מון אשר לא חסא נאמת — האחד העמים עליו רוחב לב (לגנאי) ולשת מדברת גדולות! והשני הרבה המשא עליו נמדה מגונה יותר עוד־ — והנה קרה לו לרמב״סז״ל נחשדים כאלה על מדותיו ממש ככל אשר קרה לרנינו הקדוש ז״ל מיסד המשניות זה הנשיא היה עניו נאמת כאשר העידו עליו תלמידיו ובני דורו ודור שלאחריו אשר ראו ותעו עוד כל דרכיו ונתיבותיו, ואמרו משמת רבי בסלה ענוה ויראת חטא (סוף סוטה) רבינו הוי ענוון סגי (ירושלמי כלאים פ״ס ועוד במקומות) ובכל זה באו עתה נערם תעלולים גאים ועזים, וצעקו לא כן, ובשקר פסלוהו במומם• לעגו על המיחסיס לו ענוה ואמרו עליו <י היה רודף ממשלה ורוצה להכניס תחת עולו כל ישראל, מלבד אשר יחרפו בדברי נורות ובערות על העירנוב בסדרי המשניות כפי דעתם המעורבת,־ והביאו ראיות הגל על זה למען עשות צחוק ולעג.— וכמתננא התפלל רבינו הקדוש בכל נקר נגד אנשים כאלה (ברכות ט״ז, ב,)»יה״ר מלפניך ־ שתצינגי היום ובכל יום(גם בדורות הנאים) מעזי פנים.. מאדם רע.. ומשסן המשחית מדין קשה (בל אהיה נדת בקשיות לב , וקרובה הגהת החכם החוקר מוהר״ר יעקברייפמאן נ״ימדין קשה) ומנעל דן קשה(אם בעל דני ואיש ריבי, יהיה אדם קשה ומצחו כנחושה) נץ שהוא בן ברית ובין שאינו בן ברית״ ע״כ אלה המלשינים והחדשים הס עוד בני ברית אךגם מפירי נדת התור׳ והאחוה — ככה האיש משה מיימוני עניו מאד, ומעוטר ג״כ בשאר מדות 4 נכבדות