Jeschurun
- Journal
- Jeschurun
- Volume
- (1856/57)
- Issue
- Heft III. (1857)
- Date
- 1857-01-01
- Page
- Seite 23 (sequence 22)
- Language
- Hebrew
- Belongs to
- journal issue
- OCR quality
- 62% known words query
- IRI
…/3769475-9763195-7176759--145-3768542- Visual Library
- page viewer of the UB Frankfurt
OCR text
כנזדם מיו למאחד מהם סמן מאוחר כמו מאתים שנה ויותר אחר הרמניס ז״ל , הוא ר׳ שם מוג כעל ם׳ האמונות נסה לצפצף אמרתו ניוסר נגד הרמכ״ם ז״ל ונמעט רמזים גם נגד הראנ״ע ז״ל. אך דגריו לעו. שומע אין להם עוד, ואץ קורא גספרו מתעורר להחזיק נו . ונכל זה נמצא גס אמריו חכם גדול גוער נו ומוכיחו נשער הוא ר״ם אלשקר ז״ל .— וגם נניו ונמיו של רש״ט לא הלכו סה מרכי אניהס כי אם כמו ונשאו אתהרמנ״סמאד . ואחד מהם עשה פירוש הנודע לרש״ט על ס׳ המורה .— ומאז והלאה וגס מלפנים עוד זמן ׳רג היו ספריהרמנ״סז״ללמאוריסנכלענין. עונרי נעמקי התלמוד' וההלכות למעין ישיתו ספרו משנה חורה ופירושו למשניות, גס נרכות יעטה מורה. זרנו כמו רנו המנאריס את ספריו ומתיגעיס להנץ ולהאיר את דנריו נתלמוד ונמחקר , ונהם גם חכמים גדולים נשניאלה . וכפי הנודע רנינו הגדול נעל נית יוסף עשה אותו לעמוד חזק נהוראה , ונכמה הלכות כש״ע שלו הוא רק מעתיק לשונו סלה נמלה.— וכן נשאר לנו ולכל ישראל עד היום : ח) אמנם מורנו זה דור עני תל מכל מדה נכונה ומכל מחקר לאמתו, אשר לא אגזס אס אומרה , כי אלו חיה אחד ממצדיגי זמננו פעמים כזמן חיי הרמנ״ס, וגס היותר גדול נעיניו או גם נעיני זולתו, וחנר כפלי כפלים ספרים מספריו עת לא הגיע לנגוע נקצה השפה של מצנו נמדות ישרות ונכלחקרי לנו; מור הזה יש עת אנשים אשר ידמו כי הניחו להם דורות העונרים מקום להתגדר או להתגדל נו נגד האדם הנמל ההוא להקטינו ולהשפילו נשניהס . זכנר אמרתי כי המתחילים מנר היה נימינו, הן המה המנסים להרוס כל חומה נצורה מת . וראה זה פלא, ני הסנה אשר פעלה עליהם נהקסנת ננר הנשא הלזה , הוא ממש הפונה מהסנה אשר פעלה על הראשונים חכמי דורו תור הנא אחריו . המה ראו p תמהו על מדעו ומוסרו הטונ, ונעיניהס היה רק מחקרו הרג לצור מכשול, ולא יכלו לסנול כי גנר נעלה ויקר כזה יפרוש כנפי חפירותיו מת על כל עיקר ויסת, ופחדו סן יאמרו אליהם תלמידיהם, מילנו גדול מרמנ״ס נחזקח הדח וככל זאת למד חכמות מרכו נלך גם אנחנו. תחת אשר נעיר כמה מאנשי דודינו יראתו הקתמת לחכמתו והחזיקו מאד נתלמת ובכל דן היוצא