Jeschurun · 1857-01-01 · Heft III. (1857) · p. Seite 22

פגימה הארמון . - והגה יה גאוןעזנו רמנ״ם ז״ל״פעולתיו הנפלאוה ויארח שמו וספריו" כנר ע3רו עליהם מעש חליפות קורוה ועתים; הן נעודו חי ושמעו הגדול כנר הלך למרחקים ע״י ספדו היקרים אשר כל קו ראיהם התפלאו על כוכג כיה המזהיר לישרון ומאיר לאק ולדרים עליה; והן ימן מעש אחרי חלף הלך גופו מאדמה " נמצאו גס חכמים וישרים" אשר פחדו לנפשם פן לנגה נרק חניתיו אשר עורר הוא רק נגד סכלות ופתיות " תנא נערה גס אל גדרי דתנו" והנועריסנעסינעירוה ויציתו גם כל חלקה שינה נאמונתנו השהורה ולכן חלקו קצת על ספרו מורה מנוכים " ומהם גם על מעש מאמרים נספר המדע ״ ודימו לפעול נכח שלא לקרות נהם. אך יגיעתם שנה ריקם כי רנים וכן שלמים חכמים גדולים נתלמוד ונמדעים צדיקים ואנשי אמונה " התגנרו על מחי מספר מהחולקים ויכניעום " עד כי נחה שקשה האק . ועוד לא תמה מאה הראשונה שלשנים מעת פשירחו ״ ואין פוצה פה ומצפצף עוד נגדו , רק נהפך" כל חכמי ישראל נארצות שונות" כמו את שמו מאד " ונשאוהו למעלה ראש " ועל ספדו שקדו " ויגעו עוד לישר כל מראה קשה לגלות כל סתום ולהסיר כל כומ " כאשר יתראה כל זה הישג בספרי הרשנ״א וחכמי דורו י״ל . והרא״ש ונגו רנינו יעק3 בעל השורים זיל הניאו הלכותיו הרנה מאד .וסומכים עליהם בכמה מקומות . ובימיהם החלו המקונליס לרב על פני אחינו ״ וניותר אחרי נגלה ספר הזהר. אך גס המה לא ערבו עוד את לבם לדנר נגד כנוד רמב״ס מאומה " מגס כל מאמריו ודרכי מחשבותיו הישרים ומושכלים " היו לצנינים ילצ/ים בעיניהם " ונם פעם דנר נגדם לא נסתר ומתלונן על .שגעון כוחני הקמיעות״; נכלזאת לא חשאו בשפתם נגדו. אך מהם התנחמו באשר כפי דמיונם מצאו כתונעל אחה עלה נובלת " כי ש3 וחזר הרמב״ם לעת זקנתו מדרך הפילוסופיא אשר דע נה" והודה כי זקן אחד. האיר עיניו נקבלה וכר ואחד מהם הוסיף להפליא בהראותו כי כפי דעתו לא היה צדך הרמב״סז״ל לחרשהכלל " אחרי כי ספרו מורה הנבוכים כולל נעצמו כל ידיעת הקנלה וסודותיה ■ וכן התם לעשות פירוש לספר המורה על דרך הקבלה . וכנר רצו "-קצת מהם לעשות גם את הראנ״ע למקובל ופועל נפלאות בצירופי שמות.— ועכ״פ חנם ככלס שמו לפיהם מחסום בלי להוציא דנר נגד כנודס