Jeschurun · 1857-01-01 · Heft III. (1857) · p. Seite 21

יגדל עול עון המחרפים ומגדפים נרגים אח מעי ישראל הקדמונים . הם מראים בעליל ני לא יאמינו גהשגחה פרגרת של הש״י של שאריח נוי קדוש. וכפי דבריהם,׳ המנהיגים אשר פקד עליהם סמנים שונים ונתקבלו בישראל עם תודתם. הוליכום ח״ו בתהו לא לרך . שנאת אלה הצוררים לעס ישראל לא טמונה , וכן אחריתם לא תהי צפונה. הס וילד שקריהם יהיו לאפס ולאין, כמאמר הנביא כל הטנע בנם כנוגע בבבת עין . ועל אויבים כאלה ומשטינים . נתמנה ברכת ולמלשינים . וברכה זאת מעולם הוקמה איןתקוה לאומרים ידנו רמה־ כל לאפיקו שום ביש על ספרי דתא , סופיהן כסופא דהמן ופרשמתא. ז) ומדי דברי בהסרת צרורות הנשלכים על רבותינו הראשונים בעלי המשנה והתלמוד, זכור אזכור עול גבר גדול ויקר ברבבותיו והמו לו מעי כל אוהבי עמינו. כי מזמן לא כביר ג׳׳כ ניסו גם חכמים חוקרים לספר אחר מטתו ־ ובשגס הוא מאוחר לתלמודיים סמן כמה מאות שנה . בכל זה מעת היותו והחילו לפעול גדולות בישראל עד דורנו זה עברו כבר כמו שבע מאות שנים. והיה מפואר לשם ולתהלה בעודו בחיים חיתו ואף כי אחרי מותו. ועם רבות הזמן רגתה יקרתו בעיני •כל חכמי ישראל מדור דור בכל מקומות מושבותם , וגם גנרס נשמע שמו הטוב לכבוד ולתפארת " והוא אדוננו מורנו מאור עינינו רנינו משה ב״ר •מימון זצ״ל. והנה ידעתי גס ידעתי מה מאד מך ושפל מצבי נגד מצג הרס והנשא של הגדול הזה במעלות ובמדות > מאשר אהין לעלות על במתי המליצה ולספר בה לאומת ישרוןתהלת איש יולד בה י אשר לא נולד כמוהו כמה מאוח מן השנים לפניי ולאחריו עד עתה. ולכן אמרתי אחדש מכל זה ואומרה במעט מלים לו דומיה תהלה. אכז אץ יכאב לב איש ישראלי לאמתו ואוהב עמו בלא לב ולב, לראות כי נס גבר מצייץ כזה לא נשאר עתה בכבוד מנוחתו. ובאו עליה מתלוננים וחללוה. - לא נתפלא אם נמצא מקטינים ומסים את הגדול הזה. בין שועלים קטנים מחבלים כרמים ומריקים קיקלזנם נם על אלוני זוקן אחי אל קדמונים מני אלפי שגה, ני כן אהבו לנוע ומניע כל יסוד חזק, ונעכבריס נושכים בשניהם נם חומה בצורה , לבא בנקרות הצורים ובמחילות עפר ולדלוח את יפי פנימת