Jeschurun · 1857-01-01 · Heft III. (1857) · p. Seite 17

היא לה שהשפה מי מרים? אך נפי פירוש רב האד יתכן היסב שנעגור שלא רצו להלוך כגד ההלכה כפי דעת עקבי׳ שאין משקין את הגיורת , וחשבו בכל זה כי גנח לעמול על האמת ע״י איזה תחבולה ואולי תודה לכן הראו לה מים הנראים כמי המדם , זשאלוה עוד הפעם אולי אחד ראותה המיס תאמר. האמת , ובאחרית לא השקוה כלל כד שלא לעשות נגד ההלכה כפי דעת עקבי׳ אף אס הוא רק למראה עין זלפי״ז מעע מזער הוא הזלזול בכבוד הגדולים והראב״ד בפירושו לעדות כ« וז״ל רש מפרשים שלא כתבו לה מגלת סוסה ומחקו לה אלא (מגלה) בעלמא כתבו לה ומחקו והשקוה כדילהחקיר׳ שתודה, ונדוהו כי משד אותם לעשות שלא מין , לפי שאק עושין כן , שמא יוציאו לעז על מי המרים לומר שאינם בודקים ע*כ . אולם מדברי רבינו האיי שהעתקנו , נראה לנו דעתו שלא השקוה כלל רק מתראים כמו רוצים להשקותה ומשמעות לשונו כן •ו הראוה כאילו מי סוטה הן, מרד שאמר שלמה גזרו אתהילד החי ושלא לעשות כף כלומרשלמהאמר גזרו אך למשמע אוזן ושלא לעשות מעשה הגזרה, ני אס דרך בחינה וחקירה, וכן הם רק אמרו להשקות ולא שהשקוה, וכן נראה דעת הרע״ב בפירושו למשנה זו דעדות (פ״ה) והרג בעל תוי״ט ז״ל הטה סתם לשונו ללא צורך — והרמב״ס זיל נראה כמרכיב שני הפירושים יחד וכתב •שהיו ממות מי סוטה ועשו זה לפי שהיתה גיורת והם גרים" וכר כמו שהעיר עליו הרג בעל היוחסין י ואולי יש חסרה בהעתקה מערבית וצ״ל או עשו זה וכר ־- ורוצים קצת ובהם נס בעל היוחסין להניא ראיה מירושלמי אל פירש״י. וזה גמה שאומר שם מאי דכמא דמותי׳. ואילוהיתה ראיה זו מכרעת.היינו יכולים לאמר שחילוק זה בפירוש המשנה דכמא או דוגמא השקוה, בין הירושלמי לבבלי, הסב ג״כ החילוק בלשון ההלכה שהוציא ממנה היינו נין «המבזה את הזקן“ ובין« המספר אחרי מטחו“ ני לפירוש הירושלמי גדם שכמותה , יש שם קצת צד בזיון, ולפירוש הבבלי כי רק דוגמא של מי המדם־ הראולהלא היה נקרא זה,נזיק רק סיפור דגדם בלתי נאותים אחרי אנשים גדולים — אולם יש לפרש גם דברי הירושלמי נפי פי׳ רבי׳ האיי ומלח דמותי׳ מוסב על המשקה, ר״ל רק כעין מי סוטה ולא מי סוטה נעצמו. ני גם דוגמא לפי נוסחת הבבלי, גס 3 דנמה