Jeschurun · 1857-01-01 · Heft III. (1857) · p. Seite 15

הןוימהו* ברזה פי׳ד״ח ז״לע״ב ומוסנןפי׳ m על«*ש פקודה ולא על מה ««3 אח״נישס נתל להלאה' ההוא 7אשנמ ך אלעא־ אמר להן דוגמא השקוה . אחו מסיזזקוא ופי׳ שמספר ממנו גנאי לאמו מיתתו מיג ־ והם 37רי הערוך נעצמו ומ״ש עוד ניוחסי? שהערוך חזר נו נערך דוגמא אין שם לא חזרה ולא קיום רק הוא מגיא שם מרי הירושלמי פ״ק דמו״ק ישם לא נמצאו המלות •אחר מסת?"— ועוד מ״ש כינן בספרי מביא זה המעשה ואומר הדא דתימא כר, כל מנין יכיר כי אין זה מירך לשק ספרי כלל, ולא נמצא• גו נאמת כל זה. רק המעשה של עקבי׳ עד וסקלו את ארונו (פ׳ נשא) רק לשח הירושלמי הוא ונדף ל׳ ע״א מעתיק היוחסין ג״כ דנר זה מספרי , אך ננוסח יותר מתוק?/ כמו שהוא בירושלמי לפנינו. הדא אמרה המנזה את הזקן לאחר מותו כו׳ * והוא קורא א*כ לתלמוד ירושלמי נשם »ספרי" וזה פלא ע״ש עוד (דף 6) ונראה בפירוש בעדות ונגמרא דנרנות וכן נספר כי היה אחר מיתתן כר והרמב״ם הרכיב נ׳ פירושים האחד הוא מבואר בספרי שאמר שם דוגמא ר״ל גרים כמותה ע״כ ־ והכוונה גם פז לירושלמי ששואל מאי דונמא דנווהי׳ ומזה הוציאו המפרשים הראשונים פירושם שר״ל נרים כמותה אך אין מוכרח עוד ע׳ לקמן(סי׳ ד) אולם מה שנראה לנו להעיר עוד מדברי היוחסין . הוא כי נ׳ פעמים היינו נדף י״ח ונדף ל׳ מביא לשח הספרי (והוא הירושלמי) בעגין זה . וגשגיהמקומות חסרה מלת*אפילו". רק בלשתזה. המבזה את הזקן אחר מותו חייב מוי ואולי היה לפניו p בירושלמי. רהיה גם הוא לראיה כפי מה שהצענו נשמת הננלי דסיפור דברים אחרי מוחו חמור ייסר. ואיך שיהיה. נפי נוסח הגבלי ,במאמר ר״י בן לוי אין ספק ני כוונתו רק על המספר אמר המות . ולא יחכו בשים אופן לפרש אחר ממתן מלשק הגויה רק מלשון מסה של מת וריל אחרי שניתן לקבורה, וקרוב מיני מה שמוצא מצד אחה מהמפרשים. כי לא רצה לאחוז במלת »מיתתן" עלת״ח. ונקס לישגא קלילא"מפתן" וכן נראה מסמיכה המאמדס שם ־ א״ר יצחק כל המספר אחרי המתנו׳ איני והאמר רב פפא חל אישסעי מילחא נתרה.דמרשמואל כר. הנה לא נזכר פה כנר בהריה דמותא וכדומהרקבסתם שיבק השומע. ועל זה משני• שאני צורנא מרבת דקוב״הסגע . .. ניקרה