Jeschurun · 1857-01-01 · Heft III. (1857) · p. Seite 14

m מזיון ממהסיא אין חיוב נמ לצלות; ואיןמ*נלמ&לה , חייב(לוי ״ ־ וגס זה החילוק בין בצנעא לנפרהסיא / ע» לו הממ״ס זילמעצמו, עיש בנינו,זענ*פ המעיין בירושה (ש* למחק) היסב, ימצא ני יק על בזיון זקן החמירו בחיוב מד ולא על חצם סתם ונראה שזהו נוונת בעלי הקזנלויסין המובאים בניי לסוייל שם ונשיך(נחק ם״ח) שנחנו על המבזה איו החנם והוא שיולע להורות דגע בתורה ע*5־ ומשבו לקרב עי*ז שם חנם לזקן , אךעול לא קרב זה אל זה ניגסיולע להתזת׳ אס לא נתמנה עול לא נקיא זקן : נ) נבא לשעת הבבלי (ברנוח י״טא׳) המובאה ג*נ מ״מ הנה שם נמצאת מלת• ת״ח * במקום זקן"שבירושלמי. ורק במלה זו לבל ישוה ללשון הרמבים אך בגוף הלין«שונה מאל בלשונו וגס בעניננו עיש אמר ר״י בן לד בניד מקומות בייל «לין על נבול הרב ונא שנינו במשנהינו נר וד אלעזר מצא רק שלשה מהם במשנה ואחל מאלה השלשה היא המסמר אמד מטתן של תיח ומביא ג״נ על זה משנה לעקר׳ שאמר דוגמא השקוהו ונלוהו ־ והלה אין נאן לשון •אפילו אמר מיתה ״ אך נהפך נראה, ר לאחר מיתה גרוע יותר , שאן> אס הוא רק מסמר לברים בעלמא , אשר אס היה אומרו מזיי התיח אולי לא היו נחשנים לסמן ממש, אך בעבור «וספר אותם אחר «ותו מנלין אותו — ומתחלה נאמר ני הפירוש מקצת קדמוני© על אחד מטתור*ל*שה הרחיומדדך הישרה רחוק מאל לעניד ונס קצת בלתי נאות " שאינ נצמיד סומר ני שמעי׳ ואמליון גשו נם הס פעם מן החץ־ ויה מיעד עקבי׳, והיו לומר p ונם אין מטתן נמו נטייתן מים מקום * והנה ניזמסין מ׳ קראקא דףי״חא׳ ובס מביא תימן זה הרחוק בשם הערוך ונתב חיל אבל רמו חננאל *Vf שמספר גנאי לאחד מיתתן, חה הפירוש הוא האמתי, p p בספרי מרא זה המעשה (של מקני׳) ואוחד הלא לחמא המניה וקן אחר מותו חייב נדד pi מצאתי אח*נ בעיך תגסא שמזר בו ופי׳ p ענ״ל ובמחילה מנמלו של הגאון נעל היוחסין נתב פה נחפזו נל מריו ־בראשונה צא נשל הערוך המציא פי׳ מטתן מלשון נטי׳ ירק מיצו חמאל, חה<ממשלהפך מלויי היוחסין: ע׳ הישו ערך •אחרי פי׳ אחריי«»ן י לשון הטייה