Jeschurun · 1857-01-01 · Heft III. (1857) · p. Seite 12

לולג טזנ ונפש מפצה בטובת זולתו , ויהי צדיק ד6ר «ל דמי ההורה «הונה והמסורה , לא נתק בידו אף חוט אחד ממגליה , לא עמד נדרך חטאים לעקור נל נשוע , אף במסג הממסדים נארצות צפון לא ישב להעגיר זהר הדה גיוונה שמיות וגם בעקבת ל3. ומה יקר גנר כמהו אשר כל אלה חוברו לו יחדיו בדורנו זה , דור וגו׳ דור טהור וגר דור מה וגר (משלי ל׳ י״א י״ב י״ג) , אשר מדי ידע איש רק לקרוא דגר מה בספר וגס לחרות בקנה רצק שורות שתים בלשון נכדה- או גס לפגל קודש נשפת נביאי עליון, יתהלל מנרי הוללות ולעג על מורינו הקדמונים ומדריכינו בכל עתות. מאפליה עד עתה ועד«לס , ינסה לתקן כל מעות• בעירו והוא אמנם מעות כל המתוקן מני קדס » וישתבח עוד בעיר אשר כן עשה. וגבר גדול ההוא לא נפתה לקול מלחשים חונרי חנדסכאלה , וכפעם כפעם יצא עוד נגדם לקרות נשק —׳• אך זה לבד היה לו למכשול קל וקטן, כי לפעמים הגביה מעופו נמפזוןהגבה למעלה ראש וכהרף עין לא נמלט מעוצם עץ, וגס זה לא מצד עצמו קרה לו כן, כי אך טוב וחסד רדפוהו כל ימי חייו, אך מצד הרגל ימי נעודז , ט רך ויחיד היה לפני אבותיו / והס ידעו היטב מעלותיו ורוממוהו וגדלוהו, ונעבור כי היו כל בני גילו כחגבים בעמיהם נגדו / רצו כי כן יהיו גם בעיניו. אכן געת הגיע לשנות נגר נין נינה לעצה , ההגבר נם על שמינית שבשמינית הזו, מדמיון רוחב ל3 עד אין מקר וגמל הראוי — . אלת זה לא דבק נו מאום חסרת ביסודי המדוח והמעלות . ואם יש נדנד הראשיים אודותיו מאומה אשר יתנגד לדברי פה , הנני ־מבטל עתה בפה קלא ובנפש ■שומטת , לפני רבים וכן שלמים, את אשר. נמלט מעטי אז נרגע לא מרגוע, ונמהר אל גוה יחיד מדד. ־— ומאד יש לקוק כי אבד הצדק ההוא ונאסף צבי תפארה ישראל נלא יומו, ני רנות ומועילות לעס ישיח•׳ הי׳ עוד להמזיל ממנו. 3) והנה אמרתי למעלה כי חמור אצלינו הסיפור אחרי מודם מאחרי החיים, חהו אשר ניצה לברד פה , בשנסלא נראה ק מלשון הפוסקים . ולשון הרמב״ס ז״ל (פ״ו סהל׳ יז״ת הי״ד) ונעתק גטידושיע יוייד(סי׳ של*7םעיף א״ג>על כ״ד