Jeschurun · 1856-01-01 · Heft II. (1856) · p. Seite 57

הסצריש לססאראיה סייג זה מסמים רפ״ז סוא הראשון׳ מסיה עת לנמיחהכי הוא השני * ומשנה מיצה מיזסס סעס לממנם מסמים ־־ וגאמרפי מ" צמק זה סיפר על ריג מגי"׳ ־ד מהמעשה גדי מקולס כליל פסי! ׳ ורצה להראות הסנדל ביס לקרק פסח עעש ׳ שלא יהי' ס גס מראיח יזעק מק קדשים מדן ׳ אמר לעבלו מבי 5א וצלה לגו את הפסח על האססלא שאין מ צלי אש׳ וכזה גילה שרוצה לסיזתזק גם כמראיח מין עמוס אופן מל הקרנה ׳ וא״כ הסיפור הזם פסא ראי׳על הסן מןד0 ולא על״סאססלאי׳שמא דק «ויולט באין חולון• ואעיפ מאמר צא ואצה לנו את הפסח וען התוספתא ספ״ב מיצה אצל התש איש חמי נראה שזהמבדל האיסור מפנישהיו קול ין או חן פסחים ט אמד פי מל זה לא חשש ר״ג ומני שהיו חסח כל שאר הדברים שעושים אוחו קרקמזכר׳ וגם אחר שחטה אמר p ע׳לקמן• וסוחר ספני שהראה«ן־ הדי יסר שתלרך מליצה קוראסו כן ׳ וזה כמןזשצוהלהצלותו על האסכלא ׳ מזה גילההספן■ פי אינו קרבןפסחפדמ׳ וזה דומה ממש למי שאומר הרי עלי מנחה מן השעורים דקיייל פר״ש דפוסי מפני שאף עמר מדיו אדם נהפס וכיון דמנחת נמס אינה באס מן השעורים ססל מעצמו מריו והגמרא עצמה מלמה סא דמי מקולס אפילו אמד בשעה צליהלסספסח׳ להרי עלי מנחה מן השעורים ׳ ע׳ פסחים נ״בב׳מרשיידים ר״ש מוסר—ואגב זה אזמר עוד שנתיישב לי בעק זה היסא מולה על סרמב״ס דל שעמלתי עליה מכבר ׳ במס שלא העקיד דק «ורש של רב מפחים שם אסור לו לאלם שיאמר בשרזה לפסח מפני שנדאס כמקדש בהמתו מ," ונמצא רקמודושיע ׳(ארח ט, 5זס״ס)׳ולא ראי« לנושאי כלים של הרמב״סשהעירו על המר מפלא הזה ׳ אמנה לפי הדל ניחא לפעגיל׳ דל« הססקנא ר״ש מוסר בהד עלי מנחה מן השעורים(וכוחי" פסק הרמב״ם פייז מה* מעשה סקרבנוח) על כיחד דפליג עם ר׳ יוסי עול במר אחל ׳ ללרבי יו« הסעה לאו משום לחפים לשו! ראשון " אלאמשזסלאק אלם מוציא מדו לבטלה " ונס גד «ולס מד אע״ג לשלא מרך הסקלישין הוא ׳ מי לי׳ קרוב להאפיל קלשים בחיץ " לאי סד אמר עליה " הרי זה לפסח ׳ «ינו אפילו בשעח צליה שאינו ראוי עול ׳ אסרי ללסי פסח קאמד(פלזהלשון דש״י שם ל״ה ה״ג אי ריס׳וע׳לעיל 8 נרש״י