Jeschurun · 1856-01-01 · Heft II. (1856) · p. Seite 58

(58) כרש״י ל״הדשפוטר) ודשסכירא ליה כרמן(ערכיןה׳א׳) 7א7ס מוציא מדו לכסלה ולא אמר כלום / ולכאורה קשה סי מגיא זו חכמים אחכנרס לחכמים דפליג אדג זאוסדן גד גהולס על פרחך לסליגי אחכמים לערכין 6ם לסיד אלם מוציא לכדו למולה ׳ וקשיא נסי הלכיזא אהלכחא כסחים " להרמבים פסק כשני אלה כחכמים / סייס כגלי סרןלס אוסר ׳ וכפ״א מה׳ ערכין פסק לאלם מוציא לכדו לנהלה ועול פוסק כדש לפוסר כאומר הד עלי מנחה מן השעודם? אמנם יש ליישכ כל זה כלרך פשונו / לכאמה האיסור כגדמקולסיוכל להיות הן מפני מראיה עין כלכל שנראה כעק קלשיס מון ׳ דל אם קראו שם פסח ככר היא קלשיס מון ואע״ג מלא מרך הסקלישין הוא ׳ מ״מ אמד׳ ללסי פסח קאסר(כלשון רש״י שהכאנו) וזה ללא כדש לפוסר• — והנה ת גופיה סכירא לי׳ כר״מ לאין אלם מוציא לכדו לכפלה « ע״ש ערכין אמר רכ גילל אמר מ האומר ערן כלי עלי מחן למים ׳ כמאן כר״מ " ומסוגיא זו מסחים מוכח ג״כ פחירן אי נמי מוס׳(סנהלרין ה״ו א׳ סל״ה האומר)/־ להא הכי רכ כעצמו אמר אסור לומר מר זה לפסח " וע״ה מעצמו סכירא ליה כדמ לאין אלם מוציא מדו לכסנה - אולם הרסכ״ם לפסק כה׳ ערכין שם כרמן ׳ לק לא העמיד דנו של רב כפסחים ׳ למה שאמר אחר שידמה לא אמר כלום ולא אמדנן לדמי פסח קאמר לאמר סוציאמייולכטלה- אך כל זה כגלי שאלנו מקולס ׳ ממקולס אסור עכ״פ משום מראיה עק כרכק להכא ׳ אולם דג שהתיר גלי מקולס ולא חשש מפני מראית סעק ׳לא חשש ג״כעל קדאח שם פסח / ללאחד שידמה היא/ וככל זה הוסיף עול "לצלוח על האסכלא" ליתר שאת שיסי׳ מוחרג״כ מסעם שממר לכדו אלם נתפס " ונגמר מדו הראם מגליל " כי אין קיק פסח ממש ׳ וזה מר מושכל ונכון• — והנני ידלו ומככלו דרש שלומו כאהכה י פראג יום וא״ו עש״ק ר מכת סדי לפ״ק * עלמת יהירה ליב כהן רפאמורט '