Jeschurun · 1856-01-01 · Heft II. (1856) · p. Seite 55

(55) ע״פ נירפא משובשת שנולמנה להם כברייתא דר, ינאי ׳ ווה שכפי נוסחת הירושלמי(ולא של התוספתא) יש עול שינך קני לברים הממלים כל הפלפול ההוא של הבבלי ׳ האתל שבירושלמי אמר ר׳ ינאי רק משום ריג ולא משום רשב״ג ׳ וא*כ הוא ר״נ שסיה אומר ׳ והוא ריג שהיה נותב ואץ כאן ענורנאי ' בתראי'והשני שבמא&דר׳ינאימשום ריג יש ג״כ שתי התיבות ובאפי הביריי ׳ ואץ חילוק כלל בץ לשק האגרה ובין מאמר ריג בשעת מעשה — ולפייז אץ כאן ג״כ שום ראיה על הקרבת הפסח אחר החרק" שר״ג זה הכותב ׳ אץ ספק עוד שהים מקן ׳ ואם נס נרצה לאמר על ר״ג האיחר שהוא היה המאוחר ׳ וזה בעבור שאמר ר׳ ינאי משמו ׳ עדין אץ ראיה על קרבנות׳ שגם ר״ג זה השר הוא p מספד איך עיברו השנים מלפנים ׳ וכמבורר מלשון"באפוי" בלשון נסתר ׳ כמ״ש למעלה'האמנם בתוספתא לאנמנאו שפי השינויים האלה' וכתובשס״ר׳ש״ב׳ג" וגם לא״תביריי" וק בלשון מלברבעלו ":אנפיי" אך התוספתא היא מליח כאשר ברמי לי ואה מכמה מקומות מכלי וירושלמי ׳ ונם פה יש הוכחה ׳ בכבלי כחוב בכמה מקומות •באנפיי״וכן בתוספתא ׳ והנדן :וספח המיל אצל ארמיים המזרחיים ולא אצל הסוריים ׳ ולכן בירושלמי המיל באפיי• ואחשוב פה:וסח הירושלמי לעיקר בכל השינויים ׳ כי בא״י העתיקו התלמידה עתר לנכון מה שנאמר שם ׳ ובמל נשתנו לפעמים המאמרים הנאים מאיץ ישראל - לא נשאר לנו אפוא שוס ראיה עול על קרבנות אחר החרק p מהא לרפ״ז לפסחים ׳ ני טהא לפסחים (צ׳ ב׳) אצל ר׳ יהולה ק בתירא׳ איט מבורר כלל' שאץ שם לשון מי׳־חא כי אם סיפור בעלמא מאיזה pp ׳ tn להעמיד ר, יוחנן ק בחירה במקום רבי יסולה ׳ וכל בט בתירא סיו בנציבין וגס לפני חרבן הבית כאשר בררתי כל זאת ואץ להאריך בזה פה •— fs#p לרפי! לפסחים׳ נשאר לי הספה הקנון אס לא היומקרינץ עוד פסח לפעמים' ורק יחיד סגולה ׳ ולא בקהל גדול ׳ שהרומיים לא היו מניחים אותם ׳ וגס לא עקום להם ׳ כי העזרה וגם המקדשנחרבו• ועתה נבחץ עול הראיה הזו מהא לפסחים שם ׳ שם איחא א״ר צדוק מעשה בי״ג שאמר למבי עבדו צא וצלה לנו אה ספסח ׳ ורצו החכמים החוקרים(לא איזה משכילי זמנינו כאשר ׳ יקראם