Jeschurun · 1856-01-01 · Heft II. (1856) · p. Seite 54

<M) וסחגדם עס עלזה״ מעמית " מעוברת " , - מאמת בירושלמי שם ובתוספתא (שם פ״3) p הגירסא ׳ רבי ינאי אמר משום רשב״ג שהיה אומר אימדא pw ס׳ " וגירשא זו משונה בשני מרים המסייעים לפירוש ׳ הבבלי " האתד שלא נמצא שם »™ח אנח3א לכח ׳ ואם ק אין זה מאגתז ׳ והשני שהיה אומי ר״ל בשעת מעשה " ועול יש בירושנמי(ולא בתוספתא) שני שינויים המסייעים ג״כ לפירוש הבבלי״ האוזל שאמר ישפר נאנזיי בלשון נסחר "ור״ל שאינם מעתיק ממש לשונו ׳ p מספר עתה ר׳ ינאי " איך היה רשב״ג או מי שלפניו עול מציע מדו " והשני שמסיים ושפרת מילתא כו׳ םוסנזא על שתא לא " ור״ל להוסיף " שק עלס בלעתו ועול לא הוסיף על שהסכימו הם ׳ ולק לא יתק בפיו לשון נאגםי 30'י” כי אליהם מר, וגס מדע ברגע זולעס" ט הוא המתחיל ׳ וp על פי רצונו נעשה הכל ׳והס הסכימו עליו" ולא ק באגדת אשר שלח משיא אחיי מעשה העיבור למדנות שונות " מצרך להזכיר כי חביריו הסכימו על ילו " וק מכרוז למסיף ובאגפי תבידי "חס הוא דלמא בתי דעניוה ר״ל תמיל הי׳ כותב ק אחד העיבור " ורק בשעה מעשה אמר באגשי " לבל ׳ ולק אק כאן ענוה יתירה במס מנתב "וגאנפי סבידי ולא איזה גאוה במה שלא אמר בשעת מעשה ובאנפי חבידי ׳ ואין חילוק גסק p חחיפי קלטאי לענותנאי בתראי - ואם יש עול למניח קצת על גלולת משיא בעיני עצמו ״ שמיחס p לעצמו כל המר , היא מהסיום באגרת רק גמליאל (כפי נוסח הבבלי) ואום“םת עתא דא כו' 1 ר״ל אני הוספתי " אע״פ שמדע מקולס שחבידו הסטמועל ילו " וא״כ המי מעש בהפך " שגם אחד שהסכימו הקבידס היה ר״ג מולע כבר לתקיף כפי מד הבבלי " מיחס גם ק p לעצמו גמר המעשה אך גם זה אינו " שכפי גירסת התוספתא שם היה כתוב באגרת יאסזנא (ר״ל והוספנו) על שתא לא ס‘ " ובירושלמי שם הגייסא באמת סוססי ר״ל למסיף ״ כנח במאמר ר, ינאי למעלה וא״כ אין כאן עול שום נמלת רמז * אולם ראה מר נפלא כי עיינתי אחר p יותר במר ונתברר אצלי ט כל המאמר בבבלי מן תא חזי על בהר לעבדה מספה היאממאיחדסרמן סבוראי " או הגאונים " ע־פ ו