Jeschurun · 1856-01-01 · Heft II. (1856) · p. Seite 53

(53) העיכוס ומה הימן כמה• שאמר כהר מנכרוה? אמנם כאמה אני לקחתי ההוא דפל מנח שירצה הנשיא רם לסניף על פירושי ׳ וזה הוא מההוא ברייהא דסנהדרין(י״אא׳) דמעכרין על מנח שירצה הנשיא ׳ אנו תאים ׳ ט העיקר העיכור היה הנשיא " וגם אם הכ״ד היו חושבים מלם כי ראוי. עתה לעבי השנה ׳ לא היו עושים מאומה בלתי הסכמתו ׳ וכן ממאר עוד בכרייהא שם ׳ וכן הם מרי הרמב״ם (קיה פ״להי״ב) אין מעכרין אח השנה אלא אם כן ירצה נשיא ומעשה בר״ג וכו' אך לא ואת בלכד ׳ כי אם נם הנשיא היה המתחיל בדבר ׳ והוא היה חומק חכמים מהב״ד ואמר להם כי בדעתו לעבד את השנה והם נשאו ונהנו בדבר ־ ומה שאמרו(שם י׳ ע״ב) כיצד אמר רשביג בשלשה מתחילק מ׳ ׳ וגומח בשבעה ׳ אחד אומד לישב מ,/ ריל הנשיא הושיב מתחלה שלשהואמד להם דעתו והם נשאו ונחנו עד כי הגיע הדבר לשבעה ׳ וכן מבואר ברמב״ם(שם שם ה״נו) ׳ ואת השבעה הזמק נס p רק הנשיא ׳ וכמו שאמדו בגמרא שם (יא רעיא) ומעשה כר״ג שאמר השכימו לי שכעה לעליה ׳ השכים ומצא שמונה אמר מי הוא שעלה שלא ברשות ׳ ועל פי הרוב היו כבר אותן השבעה יודעים מראש כי תתעבר עתה השנה שכבר נשאו ונחנו שלשה מהם ואחר ק־ חמשה "' והסטמו על העיבור ׳ ואחר כך כשישבו כולם ׳ והוסכם על העיבור ׳ מי היה השונה מכד אח״כ בפומבי להודיע גמר הענק לב״ד׳ ולכל העם אס היו שמה? הנשיא / שכן אצל קידוש החדש ראש ב״ד אומר מקודש והם עונים אחריו —׳ מעתה נשימה עק על הברייתא(שם י״א סע״א) אין מעברק אח השנה לא מפני הגדיים מ׳ ׳ אבל עושק אותן סעד לשנה ׳ טצד (הלשון הזה מורה שמדבר משעת העיבור עצמה ׳ ר״ל באיזה לשון אמר ואיזה נועם נתן לדבר) רבי ינאי אומר משוס רשכיג מהודעק אמזנא לכון כו׳ ושפרה מילתא באנטי ואוסיפת כר ׳ האמנם מלשק התשובה נראה מצח שלקח רבי ינאי זה מאיזה אגרת של הנשיא ׳ אך התלמוד טרש זה על אמירת משיא בשעת מעשה שאמר לחכיריו ונס באזני כל השומעים ׳ ושפרת מלחא באנטי ואוסיפח על שתא דאחלתק יומין ׳ ר״ל p עלה מעתי מתחלה ׳ וכן הקימותי עתה ׳ והחברים