Jeschurun · 1856-01-01 · Heft II. (1856) · p. Seite 26

(26) > כלומר ׳ שאז» אסר לאסור אסר על גפשו שד״ל ׳ האיסור איננו רגן לעמת נ® אתנפשו׳ ומקיש עצמו במותר לו וכל שבועת אסר לעמת נפש מכתב שלמד, לכמד ירידי הילך הרב החכם ונו' שלום עד העולם 1 נדרשתי ממך לשלוח לך מפרי מעללי, ותצעק עלי חמס על אשר החשיתי זה כביר, ותקותך לראות כפעם בפעם רנר טח ממני נשארה מעל, הקשית לשאול ידידי בי כאשר בבר מלתי לן ולכל מיודעי אמורה , לא'באהל תורת אני יושב, ב׳ד המסחר נסגרתי, ואליו ראשית מעבדי,ואך תעי מנוח ושאנן למתי חלד, לי למלאכת הקדש לשוח בשדי התבונה ולאו־ות שושני דעת בכל אשר תמצא ידי, והמלאכה הזאת עצומה ורבה עד מאד, כי חשדה אשר אלקט בו בעת מלא עמריפושבלים מבלי מקום בכפי וחצגי די ה?יל, הלא הוא חלקת שרר, המדרשים שאדת פלטה מימי קדם מגולה יקרה חמרת בל צבי מקור נאמן מימיו נוזלים מן למון ממנו ישאבו כל דורשי ושוחרי תושיה , הוא המעין הטהור לכל הליטעראטור העברית בדורות עולמים וטמנו ישקו כל יצמא לדבר ה׳ ותורתו. ואני הגבר נבואי נם אני. לרוות נפשי הצמאה.מסי הבדולח האלה , ראיתי לדאבון נפשי כי נשכת טטהרפמווב ימים ושנים, באשר חכמינו ז״ל בעלי המדרשים בשבתם על אדמת נבר ושפת כדש כנר ירדה פלאים נימיחם, הרבו לגלות מורשי לבבם ע״י מלות נכריות מלשונות החיות בארצות מושבותיהם הלא הן יונית ורוסית, ורב טוב וחסד עשו לגו בזח צי מלבד אשר העשירו את הלשון למען יפרדן לרוב בדרך בל שפה ולשק אשר לאינקה ממלים זרים כבירים אין חקר ., נלו לגו פעמים רנות בזה אור בחיי ורעיוניסרמים ונשאים, שמו כל עקוב למישור ויפקחו את עינינו לחזות בנועם אמרי אל ודבר קדשו. אולם המעתיקים והמדפיסים הריבים עד בה , השחיתו עלילה. 'כי מוזיסיבינה וקיצר רעת החליפו האותיותושכשולרובבל מלה נכרית עד אשר כמעט אין לדגירה וכמוזר נחשבה, ובגלל זה כסה אופל פניהם ואין די באר לסו, ואם אמיתי אספרה לך ידידי אמם קצה. משגיאות מדפיסי ומגיהי המדרשים תלאה, לשוני, ,וזאת היא העבודה אשר חנגי עיבד. -בעת לערות עד יסוד כל ט לה זרה בכל המדרשים להשיח מצפוניה, להסיר כל חלאת המדפיסים מעליה ולבאר נל מלח וטלה שדשוו ונועה והוראתיה , ולמען תחזינה עיניך פו־' עמלידניע שרעפי אשים כה לפניך \