Jeschurun · 1856-01-01 · Heft II. (1856) · p. Seite 25

הגנכי׳/ימהתתול עליו סקללה: וזיז נאמיי מרע על עבדים ובני בית ׳•שמניחיס^לגנב שיגנוב ׳ על תנאי שיקז לסם חלק ענבה׳ ואלהאיןספק סיותסהנחקרים ומקוללים תחלה• ודע אמנם כי לפעמים גם האלה תקדא שבועה ׳ ככתוב והשביע הנק אח האשה בשבועת האלה ומפט שהנשבע אומר שאם אין האמת אחו אץ אמת גם באלהים ׳ על p כתוב כטוב כחונוא כנשבע כאשר שבועה ירא׳ קהלת מדמה הנשבע אל החוטא והירא להשבע אל הטוב׳ כי הרגל להשביע, הוא אומר מאה פעמים ביום ׳ שאם אין הדבר כמו שהוא אומר ׳ גם «א כופר בעקר ׳ וזה לאות כי הכפירה דבר קל בעירו ׳ ובהפך הנשמר. מן השבועה׳ הוא מפחד להזכיר דבר זה ׳ שהוא בעיניו תועבה גדולה וכן אתה מוצא ט התיל להשבע^ בנפשו ׳ הוא מן האנשים הפוחזים ׳ ®אץ חייהם קר בעיניהם ואף ט בעיני שאר בט אדם לרוב פתיחותם : וזה מעת אלה ט« מלא ומרמות ותוך ׳־ הוא נבל כל כך עד ט על כל דבר שיאמר הוא נשבע בחייו• אע״פ ששפע האדם מתנגד לכבל את עצמו; ולא וו בלבד שט« מלא אלה ׳ ט הוא מלא ג״כ מרמות ותוך ׳ «א נשבע בטי ראשו על כל דברודבר ׳ ואף גם זאת אין דבר מדבריו אמת• ומועט p «א במהג שבעולם: הרגיל בשבועות איננו איש אמונים ‘הנודר מזר על עצמו לעשות דבר לכבוד האלהים ׳ להקריב קדק וכיוצא : ומר יעקב נדר לאמר וגו׳ והאבן הזאת אשר שמט מצבה יהיה טח אלהים וכל אשר תחן לי נסר אעשרנו לך איש ט יפליא למור נדר נזיר להדר לה" והנודר אומר בלבד שור אקריב לעולה: אני ביושר לבבי התנדבתי כל אלה ׳ אלה דווקא ׳ וכבר היה הכל מונן ומזומן כמטרש שם; תה טעם ושור מה שמע קלוט מגה תעשה אוחו ולנדר לא ירצה ׳ ט רשאי «א לתת לגבוה דבר שאינו ק המוכח־ ׳ אבל אם כבר טיב בעצמו׳ להקריב שור ׳ לא יצא מי חובתו בשרוע קלוט : מכאן אמרו חכמים מדם טיב באחריותן ׳ מנות אין טיב באחריותן וסנה על הרוב המר «א על תנאי אם יצילנו ה׳ אתן כך וכך ׳ והנדבה «א לאחד המאורע ובלי מר קודם